יום שגרתי אחד – קצת מכל דבר…

אי אפשר איתך ואי אפשר בלעדייך. זה לא אנושי. אני לא תמיד מספיקה אותך…. תשמעי – להתחיל איתך את היום או למצוא את המילים שלך אחרי משבר קיומי, מריבה של שכנים במדרגות או ריב במשפחה הבלתי מתפקדת שלי, למצוא אותך מתפקדת עם ילדים חולים או בדיאלוג צפוף עם הבעל – תענוג צרוף !!!! אפשר גם לצחוק, לא הכל טרגי – יכול להיות גם קומי. כמעט כל דבר – זה סוד הקסם שלך עבורי.
לא אכפת לי באופן עקרוני אם זו סיטואציה של אפייה שזו פעילות נדירה ומופלאה בעיניי,  המינוס שהיה או ישנו בחשבון הבנק –  פייר, כלום לא ממש מעניין אותי באופן עקרוני , זה נחמד ונעים – אבל הכי חשוב – הפוסט שלך הוא כזה יעיל  וחסכוני…- לפעמים את יעילה כל כך שזה ממש מעצבן. תפסיקי, תקחי אוויר ותקטרי ממש, באופן אותנטי שאני ארגיש שאני לא היחידה במערכה. שאני לא היחידה שיוצאת חזיתית נגד חצי עולם ואחותו.
את יודעת כמה כסף עולה קרם נגד קמטים ? האמת ? גם אני לא יודעת אבל אלה שמבינים אומרים שהרבה. תעשי חשבון שחלק מקמטי הצחוק – הם אחריות שלך, במיוחד אלה שבזויות העיניים וזה ממש הרבה. אם כבר אני נותנת לך קרדיט על המון צחוקים בתקופה האחרונה….הרבה מזה על חשבון גיוס כמה שעות שפויות וטיפול של פסיכולוג.
לקבל מחמאות מלוא החופן מפולניה טהורה – לא הולך ברגל, דורש עבודת הכנה. איכשהו אני מרגישה המון נחמה בפוסטים. במילים, באמירות – פתאום אני מוצאת את עצמי מבינה שזה בסדר גם לטעות, שאפשר גם להכשל, שמותר ולפעמים אפילו רצוי לקלל. אף פעם לא הייתי יותר מדי פוליטקלי קורקט אבל הייתי משוכנעת שזה ממש לא לעניין – בפוסטים  קיבלתי הכשר כמעט של בד"צ.
נכון, אני גם קוראת את המתכונים שאת משחילה לפעמים לתוך פוסטים – מסתכלת על התמונה וחושבת בלב – למה עוד לא סידרת לי איזה פטנט שהקציצות שפגשתי לאחרונה בפוסט ונראות נהדר – למה לא תשלחי לי כמה לבדיקת מבחן. מה יש ? כמעט כל דבר עושים נסיון והרצה ? לא מגיע לי להיות החלק המעשי בעניין ?
את יודעת – ימים לא שפויים שלי. לא פשוט לקחת אוויר – אבל אפשרי..ממש צריך. בלקסיקון שלי אני פותחת את הלפ-טופ ומעלה איזה פוסט מצחיק עד משעשע. אני לא מחפשת את ההגיון ולא את הרצף ולא שום דבר דומה – אני  רוצה להיות פשוט בעמדת "נהנה". הצחקת אותי ? הזרקת לי קצת שפויות ? – אוהבת אותך עד כלות…
נכון, לפעמים אני קוראת אותך במצב נפשי לא ברור  (תלוי בנסיבות), אבל ביננו  מעבר לעובדה שזו סוג של סיבה  – הרי לריב עם החצי זו אופצייה ששמורה בלי קשר לתזמון בדיוק כמו ריב שלי עם ד. – שומרת לי את הזכות. לבזבז כסף ? זו אופצייה פתוחה – לפעמים אני מצליחה. אי אפשר להצליח בכל דבר. אני נכשלת בדברים לא מעטים – אבל אני משתמשת בתירוץ עלוב של נסיון  למקצה שיפורים. אם אני צריכה להבטיח לעצמי – אני אומרת שאם את יכולה – אז גם אני…
קמתי עכשיו ואספתי בפינצטה כמה שעות של מנוחה ואני כמעט מרגישה ג'ון-בריון. לא ממש אכפת לי מי זה מי ולמה, אני יודעת שאני צריכה מנת חיוך שפוי לפני שאני ממשיכה קדימה. אין לי ככה מסביב הרבה סיבות לצחוק – אני אקפוץ אל אחד הפוסטים האחרונים שנגע והצחיק אותי ועדיין לא קראתי ואגייס משם איזה סוג של חיוך קטן. גם זה טוב, נכון?
יאללה  – הייתי צריכה לכתוב את זה ולא בשביל אחרים. סתם מדי פעם ככה רציתי להגיד שהרבה  מהלימון שיש לי  עכשיו  –  אני קוראת פוסט וזה הופך למשהו מרענן בצורת לימונדה. זה לא הולך ברגל, זה לא מובן מאליו . אני צריכה את זה עכשיו הרבה. סתם להגיד תודה ביום של שגרה.
.