כן, כן. חג אביב. הכל פורח מסביב.
וחופש. כן, חופש.
ומנקים בעזוז, בשמחה מטהרת כזו, כאילו אקונומיקה היא השאנל 5 החדש.
וקונים. קונים בטירוף. אוכל כאילו המצור וסוף העולם עומדים להתרחש עלינו ממש בצמידות לבואו של אליהו ענבים.
קונים בגדים, כי מה? לא נלבש חדש בערב חג? מכשירי חשמל, כלי בית, שלל פריטי ואביזרי ושטויות חן ונוי לעיצוב שידרוג ומיצוב מעמדינו אל מול הקרובים העשירים\משכילים\נשואים טוב מאיתנו.
זה מ-ע-צ-ב-ן אותי!
גילוי נאות: ערבי חג מעצבנים אותי. מי שיעיין בכתבי המוקדמים יותר יחשוף עובדה זו. מה שמוכיח שלמרות השמועות שרצות עלי אני אישה יציבה במיוחד!
לכן, לכבוד החג ובמיוחד בשבילכם הנה הפרשנות הפרטית שלי על איך נקיון צריך להראות.
נקיון פנימי כזה, שלא מערב מאמץ פיזי, זחילה על הגחון או שימוש בחומרים מעכלי גלוזורת מרצפת.
קבלו את רשימת הדברים שמוציאים אותי מדעתי, שמעצבנים אותי ממש. אז הנה אני מנקה ממני את הג'יפה. ואני גם חולקת אותו איתכם. יצאתי גם נקיה יסודי וגם נדיבה. בדיוק ברוח החג!
כמו תמיד, גם בזה אני עקבית, הסעיפים אינם מדורגים על פי סדר חשיבותם, אלא לפי סדר אסוציאטיבי אקלקטי ורנדומלי!
1. צדקנות. ובכן, צדקנות מוציאה אותי מדעתי, ואם הזכרנו חן כמה משפטים קודם, צדקנות בכל מצב (פרט ללהט צדקני בגיל ההתבגרות, אולי..) הינה נטולת חן. היא נגועה בהתנשאות, בחוסר יכולת להתבונן באמת פנימה ולהבין שכולנו חוטאים בדבר זה או אחר על בסיס יומיומי.
2. שערות. על המברשת, בכיור, באמבטיה, באוכל……
3. אמירות לא ישירות. אנשים שלא מסוגלים להגיד ישר וברור מה הם חושבים, מרגישים רוצים. כאלה שסובבים אותך סחור-סחור עד שקורסות חומות יריחו. וגם אז בין ענני האבק וקולות דירדור האבנים עדיין ידלגו להם וימשיכו ללרלר אמירות רבות מלל אך בלי להגיע לעיקר.
4.צביעות, חוסר יושר והעמדת פנים. קרובי משפחה לכן באים בחבורה. תהייה מי שאתה. תגיד כן או לא. תגיד אני לא יכול. אף פעם לא יכולתי. או עשיתי הכי טוב ומסתבר שזה לא מספיק. תגידי מצטערת, ככה יצא. באמת לא התכוונתי. לא שמתי לב, בחיי. טעיתי. או לא טעיתי. ככה רציתי. לא שמתי זין. אני רכלנית, מה לעשות, זה בורח לי. אני מפוזר שוכח. אני לא מסוגל.
תגידו לא בא לי! אבל אל תספרו סיפורים. ובעיקר אל תצבעו את הסיפורים שלכם בצבעי התחסדות, צדקנות והגיון מסוים ששמור רק לאלה שמעמידים פנים!
5. רסטות. זה תמיד עושה לי תחושה שמי שהן מחוברות לו לראש לא חפף חודשים.
6. ניצול. מכל סוג שהוא. כלכלי. רגשי. מעמדי. לא כולנו שווים וזו עובדה. ודווקא בגלל זה ניצול מסריח. כן, כן יש לו ריח. הוא מצחין!
7. למלא טפסים. לבנק, לביטוח לאומי לאיבחון קשב וריכוז. לראיון עבודה. כל טופס בו אני נדרשת למלא יותר מאת השם הכתובת והטלפון שלי הוא אתגר אמיתי.
8. את המשפט "מה שיוצא אני מרוצה" לא יודעת איזו גננת טיפשה המציאה אותי. הוא לא נכון. לא כל מה שיוצא אני מרוצה! אני נאלצת לפעמים לקבל, להשלים לשתף פעולה אבל אני לא חייבת להיות מרוצה מזה. גם לא ילד בן שלוש בגן!
9. אנשים שיודעים יותר טוב ממני, עלי. שזוכרים ומשכתבים לי את ההסטוריה ועוד מעיזים להתווכח איתי. זה בדרך כלל מלווה בתנועת יד מבטלת. נו טוב את לא מבינה.
10.אני שונאת חיקויים זולים. שונאת אלימות. שונאת להיות עייפה. אני לא סובלת שמאיימים ומפחידים כדי לגרום למישהו לעשות או לעשות משהו. וביקורת שבאה להנמיך ולא לעודד. את החירות שאנשים לוקחים לעצמם להגיד, להביע דיעה מבלי שהתבקשו. חוש הומור נמוך, סקסיסטי. והאמת אני גם לא מחבבת ג'אז. זה משגע לי את השכל!
אז הנה. סיימתי לנקות. עד שנה הבאה לא תשמעו ממני מילה על הגועל נפש הזה שהזכרתי. על הפגמים האלה שהם חלק מלהיות בן אדם. וגם אני לצערי נגועה בהם, מדי פעם…
ולכן אינני יכולה שלא להבחין בהם (אין לי רסטות!)
זה מאד משחרר. יכולתי להמשיך עוד ועוד. אבל גבולות זה חשוב. ועשרה סעיפים זה די והותר.
חג שמח!
נקי נקי. באמת. כי החשוב זה שיהיה נקי בפנים. ומסודר בחדריו של הלב. ועל מדפי הנשמה. וביניכם לבין הזולת החשוב לכם. עד כמה שאפשר.