לכל חולה יש אני מאמין שלו ואת הזכות לשנות ולעצב אותו מחדש כל מתי שבא לו (בדיוק כמו המחלה הזו). בדיוק כמו שהטרשת משתנה משעה לשעה מיום ליום משבוע לשבוע ומעונה לעונה על אחת כמה וכמה משנה לשנה, גם החולים בה משנים את האני מאמין שלהם לגבי מה עוזר או לא עוזר להם. מה שחשוב זה למצוא את התמיכה שנכונה וטובה לך כאדם וכחולה. לדוגמא; יש לי חברה שהולכת למדקר מסוים, גם אני הולכת למדקר אבל אחר- צורת המחשבה של המדקר שלה ממש לא מתאימה לאישיותי.
כל אחת מאיתנו מאושרת עם המטפל שלה. לא יהיה נכון להגיד שהאחד טוב והשני לא.
במקביל לזריקות עברתי טיפולים ברפואה משלימה ותמיד בחרתי ובררתי את המטפלים. נזהרתי לא ללכת שולל אחרי הבטחות הבראה, ניסים ולמה לך סטרואידים?!?!? זה רעל לגוף (מה אתם אומרים?! אני סתם נהנית להתחבר לגועל נפש הזה, להרגיש טעם מתכתי בפה, להתנפח כמו ממותה שנכחדה מהעולם ולהרגיש זוועה רק כדי להתחבר לסטרואידים). מעניין אם משפט דומה היו אומרים על הזרקת אינסולין או כימותרפיה. המשפט "החביב עלי" הוא: תפסיקי הכל ורק בידיי הישועה (איזה אומץ יש להם. לי יש תואר פרופסור בחוויה אישית בטרשת ואני לא ממליצה המלצה כזו לאף עמית משום מחלה). מטפלים אמיתיים מצטיינים בענווה ויודעים ללכת עם מכלול התרופות הקבועות והמשתנות שאנו סוחבים איתנו ולא פוחדים לשאול שאלות ( בעיקר אלו הקשות והלא נעימות). הייתה תקופה ארוכה שחיפשתי רופא מסוים לבעיה שהציקה לי רבות, כאשר מצאתי אותו וראיתי את המרשם שהוא נתן לי מצאתי שהתרופה הזו מדכאת את הכבד בלשון עדינה (מערבית, סינית, הודית…). התקשרתי בהיסטריה למטפל שלי והוא אמר לי: את מחפשת הרבה זמן פתרון לבעיה, עכשיו מצאת. זה הפתרון תיקחי את התרופה. עם התוצאות הלא טובות נתמודד אח"כ (במילים אחרות תעשי לך רב בנושא, במקרה הזה מדובר באותו רופא שסוף סוף מצאתי).
במקרה אחר שהתלבטתי אם לקחת תרופה מסוימת או לא נאמר לי ע"י אותו מטפל: את צריכה להתמודד עם כל כך הרבה דברים בבת אחת שקשורים למחלה , תיקחי! לפחות בגזרה אחת שתתמודדי פחות. במקרה אחר לחלוטין הוא היה בעד תרופה מסוימת לכאבים ולספסטיות. אחרי תקופה כאשר תופעות הלוואי שלה לא זזו לשום מקום (אלא רק החמירו עם הזמן) הוא הראשון שהודה: יאללה תפסיקי זה לא מתאים לך.
לא, הוא לא תחליף לנוירולוג שלי וגם לא לשאר המטפלים השונים שיש לי וגם לא לשיקול הדעת שלי . אך אפשר להגיד שיש לי רב טרשתי.
