עצמאות היא לא בהכרח חופש

היי, אני יערית טרבלסי, וכבר 6 שנים, בעלת עסק לייעוץ וניהול שיווקי, כתיבה ועריכת תוכן ויחסי ציבור.

למען האמת, להיות עצמאית מעולם לא היתה שאיפת חיי. להיפך. כנערה חלמתי לעבור לתל אביב, לעבוד במקום נוצץ, להגיע כל יום למשרד עם עקבים וליפסטיק, לאחל בוקר טוב, להכנס למשרד המעוצב שלי ולהסתכל מלמעלה על הנוף של תל אביב (קצת כמו אלישה מ"האישה הטובה"). התחום לעומת זאת, היה לי ברור מגיל 0 בערך. תמיד אהבתי לכתוב ותמיד רציתי לעבוד ב"מאחורי הקלעים" של עולם התקשורת – טלוויזיה, עיתונות, רדיו, קולנוע וכו'.
בהתחלה הדברים אכן היו בדיוק כמו שחלמתי- מיד אחרי הצבא עבדתי ככתבת בעיתון המקומי, משם עברתי להיות מפיקה ועורכת בתחנת הרדיו המקומית וכשהחלטתי לעבור לתל אביב, הדלתות אל עולם התקשורת והטלויזיה היו פתוחות בפניי כמעט לחלוטין. בגיל צעיר מאוד יחסית, הגעתי לתפקידים בכירים ובין חבריי הטובים נמנו רבים מסלבריטאי ארצנו. ליחסי ציבור התגלגלתי במקרה, בלי שבכלל ידעתי מה זה ונשאבתי לשם.
את ה"עצמאות" שלי קיבלתי לאחר שהתגרשתי. עבדתי אז כתקציבאית בכירה באחד ממשרדי היח"צ הגדולים ומכיוון שלא היה עוד בעל בבית, שיחפה עליי ויוציא את הילד, כשאני שקועה עד שעות מאוחרות במשרד, פוטרתי. בהתחלה חיפשתי עבודה אחרת, אבל מהר מאוד גיליתי שלא משנה כמה ניסיון וקשרים יש לך, אם את לא יכולה להשאר במשרד עד 6 או 7 בערב, בכל יום. חתמתי אבטלה, לראשונה בחיי, וכדי לא לצאת מדעתי מרוב שעמום, עזרתי לחברים – לאחד עזרתי בייעוץ שיווקי, בניית אתר והזנת תכנים, לאחד ביחסי ציבור, לאחד בכתיבת תוכן וכך הלאה. גיליתי שאני נהנית לעבוד מהבית והיו אלה אותם חברים, שהשרישו בי את המחשבה לצאת לדרך עצמאית, כשהם כמובן הלקוחות הראשונים.
לאט לאט בניתי את עצמי ואת העסק שלי, גיבשתי אותו ובעיקר את הבטחון שלי בעצמי וביכולות שלי. היום אני יודעת שהניסיון שלי בכל תחומי התקשורת רק תרם לי ואפשר לי לראות תמונה רחבה יותר של הדברים, להישאר מעודכנת ובעיקר- להבין את שפתם וצרכיהם של מי שנמצא בצד השני (לקוחות ותקשורת כאחד). הדרך לא היתה קלה והיא עדיין מלאה מהמורות. נוכחתי לדעת שעבודה מהבית היא לרוב, סיזיפית יותר ודורשת יותר שעות, ושהבנקים, למרות כל הפרסומים המהממים, לא ממש מחבבים בעלי עסקים קטנים ולא ממש ששים לבוא לקראתם. גיליתי שהעולם שבחוץ מלא באנשים שינסו לנצל אותי, באנשים שמתחמקים מתשלום ובאנשים שמחכים בפינה רק כדי לשים לך רגליים. לא פעם שקלתי לחזור להיות שכירה ולהניח בצד את שק העצמאות הזה.
אבל אז, הסתכלתי על עומר שלי, שגדל בינתיים, שאלתי אותו אם היה מעדיף שאני לא אהיה בבית עד שעות הערב ואחר כך אהיה רק איתו, או שהוא מעדיף שאהיה פיזית בבית, אבל עובדת מול המחשב או בטלפון. כשהוא אמר לי שהוא מעדיף שאהיה בבית, "כי ככה לפחות אני רואה אותך", הבנתי שאין לזה מחיר. אין מחיר לנוכחות שלי בבית (גם אם לא ממש איתו), אין מחיר ליכולת שלי לבחור עם מי לעבוד ועל מה ואין מחיר לתחושת הסיפוק הזו, שמתלווה לעשייה שלך עבור עצמך. במבט לאחור, אני שמחה שכך התגלגלו הדברים! 
ומילה קטנה לעצמאיות שבדרך: עצמאות היא לא חופש ובטח לא עבודה קלה! כעצמאיות תדרשו להבין בהרבה יותר תחומים, שלאו דווקא נוגעות לתחום עיסוקכן, כמו שיווק, הנהלת חשבונות, ביטוחים וכו'. אבל… הכל ניתן ללמוד וכשקשה, עמדו מול המראה ואמרו לעצמכן שאתן טובות במה שאתן עושות ובעיקר- שהעבודה הקשה היא עבורכן ועבור בני ביתכן בלבד.
חוץ מזה, שתמיד תוכלו לבקש מהבוסית יום חופש 😉