עסקת חבילה: כימו' + הקרנות – אין הנחות !!

אז זהו שהייתי טובה ממש. עשיתי ממש לפי הספר. בדיקה אצל כירורג, ממוגרפיה, פרצוף עקום של טכנאית, US ואני שואלת: תגידי, את רואה משהו ? (אני כבר ראיתי בממוגרפיה עצמה – חשבתי שאולי אני טועה…אולי מבחן אמריקאי עם תשובות דומות…) – כן, אני מקשה. אבל בכל זאת יש לך נסיון. את עושה מאה כאלה ביום. היא נוזפת בי: אם יש משהו חשוד – את תשמעי כבר עוד יום-יומיים. למחרת צלצל הטלפון….
לא, לא חשבתי לרגע שהם מצלצלים לשאול מה שלומי. היה לי ברור לגמרי שאם צריך ביופסיה, נדפקתי. כן כן, כאן מתחיל הדיאלוג העצמי שמנסה לשכנע. אולי טוב שלא דחית, אולי זה בעצם שום דבר, יש המון גידולים שומניים, יותר טוב שהקפידו לראות גם אם זה סתם חשוד…נסיון דבילי להפליא לשכנע את עצמי שאולי לא….תתחילי להכנס ל-מוד של סרטן ומה עושים.
איך זה יכול להיות אני חושבת? איך זה יכול להיות- הרי עוד אין שנה מאז שאמא נפטרה. היא התעצלה והפקירה שמירה עליי? לא יכול להיות….אמא שלי לא הייתה נותנת לי לעבור את זה. מה פתאום? היא הרי שילמה את המחיר. לא הזמנו את הסרטן לסיבוב חוזר. מה זו השטות הזו?
ביופסיה סיפרתי. לא נעים שמנקבים את הציצי שלוש פעמים כמו שמחוררים דף כדי לתייק. לא נעים לגמרי, אבל אף אחד לא התמוטט מזה – היסטריה קלילה? בסדר, עוברים את זה. עכשיו לכי חכי עשרה ימים עד שתגיע התשובה..מ'פתאום – מי שהתשובה לא משהו מועדף מקבלת שוב טלפון – באופן עקרוני – מי שברור שהתשובה חרא – שומעת את הטלפון פעם נוספת….פתאום כולם הופכים להיות סופר-נחמדים . הטלפנית מקסימה, לא צריך לריב על תור.
אני עושה את הטעות הפאטלית אבל הכי אנושית ונכנסת לפורום סרטן. נכון, בהתחלה זה מאד ייעיל, מקבלים המלצות על כירורג (לניתוח בגלל הגוש והבלוטות) ואונקולוג. פתאום אני מזדעזעת….מה פתאום אני ואונקולוג? במקרה הטוב – הרי אנחנו מכירות בד"כ ענייני גניקולוגיה אם כבר. תפתחי רגליים – אנחנו מכירות, אבל אונקולוגיה? לא מוכרת. הגיע הזמן….
ניתוח (פתאום מתברר שזה הצד המבורך של העניין, תחושת הסוטול – אני מוכנה להתמכר אלייה…לצערי לא מאפשרים). כדי להיות בטוחים שמוציאים את הנשמה מחכים שלושה שבועות עד לפתולוגיה המלאה וחוזרים אל האונקו' שבאמת נחמדה להפליא. היא רואה שאני מתפרקת ומנסה ככה להרגיע אותי עם מסטיק וסוכריה. אשה טובה. תחום מחורבן – אשה טובה.
יש אנשים טובים ומקצועיים בתחומים מחורבנים להפליא. פתאום אני מבינה שאני ואונקולוגיה צריכים לפתח יחסים הדוקים לפחות בשנה הקרובה (בהנחה שתמשיכו לקרוא את השטויות שלי ולזרוק איזו מילה מחבקת מדי פעם…). אני מגיעה אחרונה אליה קבעתי תור מאוחר (אולי יבטלו..).
היא מתנצלת ויוצאת להפסקת קפה . מה את מתנצלת – אני הרי צריכה אותך ולא ההיפך. טוב, אני אומרת לה. אני יוצאת להפסקת סיגריות , חוזרת עוד 5 דקות ….לא רוצה לחשוב מה עובר לה בראש. איך אומרים את מה שהיא הולכת לומר.
ד. הרי לא כאן כבר. הוא הלך כששמע שהתחילו לגעת בציצי ודי הפסיקו לדבר על…. הוא איש נהדר ואוהב אבל  טוב בלדבר אבל לא כשמישהו אחר נוגע. זו הייתה הבעלות שלו עד עכשיו. האמת? גם אני יודעת שמקס ומוריץ הם שלי ושלו ואף אחד לא נכנס באמצע ופתאום מישהו אחר נכנס באמצע. אני הופכת להיות עצבנית וחרדה והסימפטיה וההומור שלי יוצאים לחופשה. אני מבינה אותו ובמקום לריב כל הזמן – טוב שהוא קצת לא כאן. ..הוא דואג בדרכו שלו, בדרך שהוא יכול. הוא בא כמעט כל יום עם הפינוקים שאני רוצה – אבל כנראה שאנחנו לא יכולים להיות קרובים מדי. קרוב לי. מעצבן לי. אל תשאל. תביא. תלך – אין לי כח לומר וכנראה שהוא גם לא יכול להכיל. אני עכשיו צריכה משהו אחר כרגע.
חיפשתי מישהו שיילך איתי. זה לא מקום שמומלץ ללכת לשם לבד. עד כמה שזה פלצני אולי – יש מקומות שאתה צריך מישהו לידך. אבל גם זה במסוייג. צריך מישהו שלא יחפור במוח ויסביר כמה אתה צדיק ולמה זה מגיע לך, מישהו שלא יגיד שאמא שומרת מלמעלה עם המלאכים, תחשבי טוב ואת חזקה וכו'. תתפלאו – לא פשוט למצוא מישהו שיתאים בדיוק למידות הנפשיות באותו יום ובכלל.
צריך מישהו שינגב את הדמעות, יחבק וישאל את השאלות שהכינותי מראש (מטופש, אבל חשוב לעשות – גם ככה לא זוכרים כמעט כלום…). היא מנסה איכשהו להמתיק את הגלולה. אי אפשר להמתיק גלולות כאלה רק לנסות להבין – אי אפשר להבין.
לכו להבדק !!! אם זה קרה לי – זה יכול לקרות לכל אחת !!!
רוב כמעט מוחלט זה עוזר – אולי לא תמיד למנוע, אבל להגיע בזמן האופטימלי. אל תגידו : לי זה לא יקרה. אין לאף אחד תעודת ביטוח (גברים ונשים – נכון שנשים הן הרוב הכמעט מוחלט).
אז זהו: מכיוון שפוליסת הביטוח לא מכסה את האותיות הקטנות – סרטן השד שייך לאותיות הקטנות. אין דבר כזה "לי זה לא יקרה". בדיוק כמו בתאונות דרכים – אין לנו שליטה, אנחנו לא יודעים.
מה מחכה לי ? למצוא חברות חדשות, לנסות לבדוק חברויות ישנות שאולי טובות עכשיו , לחפש תמיכה אמיתית, עזרה 24/7  פתאום להכניס מישהי זרה הבייתה לתמיכה ועזרה (פיזית ונפשית). להתחיל להתכונן נפשית לכימו' – איך מתכוננים לשיער שנושר לגמרי? איך מתכוננים לפיאה או לקרחת ? (כן, הרופאה אומרת לי…יש פאות שלא מרגישים אבל יש כאלה שלא נוח…יש בנדנות מדהימות – ואולי זה הזמן לשנות). כן, אז הקאות – יש משהו נגד. חולשה, חום – כן, כל אחת זה אחרת….החיים נמשכים. איך לעזאזל? אני חושבת
אחר כך הקרנות….אהה…זה כלום. זה פשוט להקרין את החלק שהיה בו הגוש . אהה- אל תשכחי באמצע את ההרצפטין (בעירוי). זו תרופה ביולוגית – (ביולוגיה אני שואלת? זה הרי שייך ללימודים בתיכון…)
הכל ליתר בטחון. כל החיים המחורבנים האלה – ליתר בטחון. תעשו הכל ילדים – תעשו הכל, תקרעו את העולם, תבשלו, תטיילו, תצלמו, תצחקו – תעשו ה-כ-ל….כל החיים הם ליתר בטחון.
תמיד קראתי על הסרטן ואומרים שהוא נקודת צמיחה או נקודת מפנה, או פרספקטיבה חדשה או חשבון נפש (כל התשובות נכונות – כולן יחד וכל אחת לחוד…). באמת באמת, תיק-תק נכנסים לחשבון הנפש הזה. לאיך מתחילים מסע כזה? הרהורי כפירה – אולי לא שווה בכלל ? זה השלב שאני לא יודעת כלום.
סליחה שכתבתי כזה פוסט כועס ומתסכל ומתוסכל ועצבני ולא מבין אפילו אותו ואותי. רציתי רק שתגידו משהו. שתגידו. לא יודעת מה….