עניין של השקפה

"לכל מטבע יש שני צדדים", ככה לימדו אותי מאז שאני זוכרת את עצמי. אני חושבת שזה הפתגם שהכי עיצב אותי, כי בזכותו למדתי להבין שהדברים הם לא בהכרח נכונים או לא, אלא תלויים בהשקפת העולם של מי שצופה בהם.
לפני כמה זמן ערכתי תחקיר אקדמאי על גיבוי העל הרשעים בסרטי הקולנוע. יודעים מה היה המסר העיקרי? ניחשתם נכון! גם הם מונעים מתוך מוסריות, רק שהמוסריות שלהם שונה מהמוסריות כפי שאנחנו רואים אותה ולכן אנחנו מקטלגים אותה כ"רעה".
למה אני מספרת לכם את זה עכשיו? כי ביום שישי צפינו עומר ואני, בסרט הילדים החדש "תפוס ת'אגוז", שגרם לי לתהות בדיוק בסוגיה הזו!

הסרט מספר את סיפורו של סנאי מתוחכם, עבריין מוכר ושודד מוכשר, שנתפס על שוד שביצע, אך מצליח לחמוק מבית הכלא. הוא חוזר לביתו והולך לפגוש את אהובתו, תוך שהוא מבטיח לעצמו (ולה) שזו היתה ה"מכה" האחרונה ושמעכשיו, הוא רק איתה.

אבל, כשהוא פוגש בחברו הותיק- הקיפוד "קודי", מתברר לו שבני האדם לקחו את כל האגוזים מהיער, על מנת להכין לעצמם "שמן ישבנים" ועם קצת "דרבון" מגיע למסקנה שאין דרך אחרת- הם חייבים לעשות "מכה" אחרונה ולשדוד חזרה את כל האגוזים, לפני שיגיע החורף ולא יהיה להם מה לאכול.
הוא אוסף את חברי הצוות שלו, שכוללים נחשית האקרית, עכברוש חמקמק, בואש מטיל פצצות, צמד חפרפרות חרוץ, צפרדע קלילה ועוד ויחד הם מתכננים את השוד הגדול. עיקר הסרט מתמקד בתכנון השוד ובשוד עצמו, כשברקע עומדת הדילמה המוסרית, שמתבטאת בעיקר באהבתו ללולה והבטחתו לה.

הסרט עצמו חביב למדי, בייחוד לילדים סקרנים שאוהבים לחשוב על דרכים יצירתיות לפתור בעיות. אני מודה שלקח לי זמן להחליט אם אני מחבבת אותו או לא, בעיקר בגלל המסר המוסרי (או הלא כל כך מוסרי) שטמון בו, שהרי בסיכומו של עניין מדובר בשוד שמוצג כאילו זה הדבר הנכון לעשות.
אבל אז, נזכרתי במשפט הזה ובתחקיר שערכתי והגעתי למסקנה שהסרט אמנם לא מתיישב לפי אמות המוסר האישיות שלי, אבל אולי זה דווקא פתח לשיחה על מה נכון, מה מוסרי ומתי המטרה מקדשת את האמצעים.
אשאיר את זה לשיקול דעתכם…
הסרט יוצא לקולנוע החל מה- 14.4