יש בעולם סוגים שונים
של צומחים ושל צונחים
ועל כולם צריך לסמוך.
יש שיצמחו מהאמון שנתתי בהם,
ויש שיצניחו אותי נמוך ויתגלו כלא ראויים.
אבל בנקודת הבחירה . הטבעית. הראשונית.
על כולם צריך לסמוך.
פעמים שגיליתי שזה הצמיח.
אותי.
אותם.
את העולם.
כי אם סמכו על מישהו , זה כנראה שיש בו גרעין.
יש בו מידה שראויה לאמון.
יש בו נבט קטן שיכול לצמוח לעולם שלם של ביטחון.
פעמים גיליתי שזה איכזב.
אותי.
ובאכזבתי שלי, איכזבתי אותם.
כי הם סמכו עליי.
אז יותר משזה נבט שיכול לצמוח ,
אולי כל העניין זה גלגל בכלל.
אתה נותן אמון במי שנותן בך אמון וגורם לו לתת אמון במישהו אחר
שיתן בו אמון וכן הלאה..
וזה לבדו כבר יוצר עולם שלם של צומחים ומצמיחים.
ואל לפחד מפני הצניחות.
כי כמו שאני מקבלת את הצונח הטבעי , עליי לקבל את הצונח האנושי.
יש רחובות וערים שיפה להם השלֶכֶת.
עצם צניחת העלים מכסה אותם באדרת של יופי מיוחד.
וכמו שאני מתאווה לפסוע ברחובות מלאי השלֶכֶת ולבעוט בנעליי את העלים, את הפריחה,
למלא חופניים ולקרב אל ריאותיי בניסיון להריח משהו מכל מה שהיה כאן לפני שצנח.
הרי היה זה צומח.
ויש לצניחה זו משמעות.
אז אם נתקלתם בעלים קטנים שלא החזיקו מעמד. ולא עמדו ברוחות
ונשרו , וצנחו.
אל תבעטו בהם.
הרימו אותם מלוא חופניים. לא רק באצבע.
קרבו אותם אל ליבכם. אל ריאותיכם.
נשמו אותם. הנשימו אותם.
תנו להם סיבה לחייך. ולחזור לענפי המקור שלהם.
כי לאחר כל שלֶכֶת באה פריחה.
והיא יפה.
ומתגלגלת.
כי הכל בעצם זה גלגל.
גלגל החיים. גלגל עונות השנה. הפריחה והצניחה
הצמיחה והשלֶכֶת.
