"הווה שלא זוכר את העבר שלו, העתיד ישכח אותו. כולנו רוצים שיזכרו אותנו.
לפני מספר שנים טיילתי בארה"ב, ראיתי התרפקות עצומה על היסטוריה בת 200 שנה. מעורר קנאה. אני מנסה לעשות משהו להציל מהשכחה…"
– דבורה עומר מתראיינת אחרי ההצגה "הבכור לבית אבי".
דבורה עומר, סופרת הילדים האהובה והמוערכת, הלכה מאיתנו אך השאירה לנו הרבה מעולמה בספריה, בם החייתה פיסות היסטוריה והצליחה לגעת בלבבות רבים.
זיכרון ושכחה.
בספרה הנפלא "פנינים ורודות משנחאי" כותבת המחברת, שופטת בית המשפט העליון, הדסה בן עיתו, סיפורים נבחרים מחייה העשירים והמרתקים.
היא מספרת על בני משפחתה שנכחדו בשואה. אחת מהן זו דודתה הרווקה פולקה. "היום אין אדם מלבדי שיכול להעיד שפולקה בכלל הייתה קיימת. כדי שלא תישכח לנצח, אני מעידה שפולקה היה רק כינוי והשם שניתן לה בלידתה היה פייגה לאה".
וכאן אני רוצה לדבר על שושנה בנוביץ'.
בבלוגים שלי אני מקפידה לטשטש זהויות של אנשים אבל הפעם חשוב לי לנקוב בשם.
שושנה הייתה מתנדבת בספריה. פעם בשבוע הייתה מתייצבת עם חיוך גדול ומבטא דרום אמריקאי בולט. אישה רזה, בהירת שיער עם ידי זהב [עשתה עבודות תחרה נפלאות ותפרה וסרגה חלק מבגדיה וזאת אני יודעת כי התעניינתי], ובספרייה סייעה בעבודות שונות.
דיברתי איתה לא מעט פעמים אבל ידעתי מעט מאוד על חייה האישיים. היא התאלמנה תוך כדי תקופת עבודתה איתנו ואפילו לא סיפרה זאת בזמן אמיתי. בנה היחיד חי בחו"ל. הבנתי שכנראה אין לה משפחה נוספת. ידעתי שהיא מלמדת ילדים אנגלית, חלקם בהתנדבות.
בשלב מסוים אמרה שושנה שלא תמשיך עוד להתנדב בספרייה בגלל אילוצים אחרים, אבל מדי פעם הייתה מגיעה להחליף ספרים ותמיד עם החיוך הדרום אמריקאי הגדול. אחרי תקופת מה, הבחנתי לפתע שבעצם לא ראיתי אותה כבר די הרבה זמן. ניסיתי להתקשר אך לא היה מענה והחיים, כמו החיים, סוחפים ודוהרים ושוב עברה תקופה ארוכה. ואז החלטתי לשוב ולחפש אותה.
לטלפונים הרבים שלי לא היה מענה, ובכתובתה איש לא ידע לספר.
יום אחד הגיעה קוראת חדשה לספרייה.
"את מכירה את שושנה בנוביץ? היינו חברות טובות" אמרה
"או, נפלת עלי ישר מן השמיים. אנחנו מחפשים אותה. אולי את יודעת מה איתה?"
"כן, היא נפטרה לפני כשנה וחצי. זה קרה במהלך שיעור כשלימדה ילד ופתאום פשוט התמוטטה ומתה"
זהו. שושנה נעלמה ואיתה כל עולמה.
מה אני בכל זאת יודעת על שושנה?
בדקתי במחשב את היסטוריית ההשאלות שלה –
ענבי זעם, יוליסס, אל המגדלור, נחמה ליבוביץ', אפלפלד, שלושה בסירה אחת, חיים כהן שופט עליון, צלהבים, ס. יזהר, יומני לאה גולדברג, הרב קוק בין רציונליזם למיסטיקה, החטא וענשו, בעקבות הזמן האבוד, פרוסט, מוות בוונציה, הבלדה מכלא רידינג, אוסקר ווילד, קפה סוקרטס, טעם חדש לפילוסופיה , הדיקטטורים היטלר וסטלין, שכול וכשלון, י.ח. ברנר, הנדרסון מלך הגשם, קתרינה הגדולה, ובין לבין ספרים באנגלית ובספרדית ועוד רבים אחרים וכל זאת רק עד 1999, השנה בה החלה לקרוא אצלנו.
זה בעצם כל מה שאני יודעת על שושנה.