המתגוררת בחיפה, התפטרה מעבודתה והחליטה להשאיר בבית את בעלה הפרופסור בטכניון ולצאת לשביל ישראל לבדה על מנת לנקות את הראש.
מ., אותה הכרתי אצל חברים איננה ספורטאית גדולה ולכן התכוננה לאתגר באופן יסודי. בימים אלו היא משוטטת אי שם בדרום, שכן את מסעה החלה בהרי אילת.
לפני מספר ימים נכנסה ל. לספרייה. נזכרתי מיד כי בפעם האחרונה שנפגשנו, היה זה על שביל ישראל לפני כ-5 שנים, וכי היא בכלל מתגוררת במושב בצפון.
"מה את עושה אצלנו" שאלתי, והיא השיבה שהיא כעת בביקור אצל הבת והנכדים המתגוררים בקריית אונו.
כשאמרה לי מי הבת, נזכרתי שהיא מורה ליוגה וכאשר היא באה להחליף ספרים, היא עומדת על יד דלפק ההשאלה על רגל אחת בתנוחת חסידה. צחקנו ואז היא הוסיפה וסיפרה, שלפני ימים מספר היתה בשדה בוקר ופגשה שם בחורה שהולכת לבד את שביל ישראל. בחורה אמיצה מחיפה, שבעלה פרופסור בטכניון, והיא עצמה התפטרה זה מכבר מעבודתה ויצאה לשביל לנקות את הראש.
כל הדרכים וגם אלו של שביל ישראל נפגשות בספרייה שלנו.
ובהמשך אותו היום, הגיעה לספרייה שיחת טלפון ממחלקת האבדות והמציאות בנמל התעופה בן גוריון. המטלפנת מסרה, שספר, שהושאר במטוס נמצא, והוא על שם אדם המנוי אצלנו בספרייה. היא בקשה שאדווח לו על כך והוסיפה, שהיא מתגוררת בקריית אונו ולכן תוכל להחזיר לנו את הספר בהקדם.
כעת הורחב המעגל. לא רק שביל ישראל מתנקז לספרייה, אלא גם שבילי עולם.
אז מהם כל אלו אם לא נסים של פסח?
חג שמח לכולם!