על מי את עובדת

על מי את עובדת? או למה לפעמים מבאס לעבוד מהבית
✔️ כשהגננת מתקשרת שאבוא לגן כי הילדה מחמיצה פנים. "היא לא ממש חולה, אבל את הרי בבית אז למה שלא תהיי אתה?" (כי אולי אני מייצרת 700 כתבות בחודש כדי לממן את זה שהיא לא תהיה אתי בבית עד 4?)
✔️ כשאיש מקצוע צריך לבוא לסדר משהו וקובע שיגיע משמונה בבוקר עד 3, כי למה להתחייב על שעה שיש מישהו שעובדת מהבית ורק מחכה לו כל היום ("מה אכפת לך שאני אאחר בשעתיים? הרי זה לא שלקחת במיוחד יום חופש")
✔️כשמשאיות הזבל של גבעתיים עוברות ונוצר פקק מתחת לחלון שלי, שבית הספר ליד עורך טקסים חגיגיים ושפרויקט תמ"א 38 יוצא לדרך ממש מול המסך שלי (האוזניות לא מסננות רעש, האף לא סתום לניחוחות מלמטה והלקוחות שואלים "שוב את עובדת מבתי קפה?" לכי תסבירי להם שהבית שלהם זה כמו דיזינגוף סנטר בלב גבעתיים)
✔️כשהילדים חולים. מצד אחד, יופי יש מי שיהיה אתם. מצד שני, הם חולים ולי אין לאן לברוח "מאמי את לא באמת מצפה שאשאר אתם שאת בבית, נכון?" מסביר הבעל את הרציונאל, אבל אחרי שלוש ימים שהם עוד כאן נרגנים ולא נותנים לעבוד הוא מתייצב למשמרת שלו)
✔️ שאני צריכה להסתתר בחדר כדי לדבר אחה"צ כשהילדים מביאים את החברים למשרד שלי כאילו הוא היה שלהם (אז מה אם זו גומחה בסלון), כשמתחשק לי להפגיז הופעה ואני נשארת בפיג'מת דרדסים יום שלם, שמגיעים אלי אנשים וצריך להיפטר מכל הבלגן, הכביסה והצעצועים ולהעמיד פנים שאני תמיד עובדת בסביבה כזאת מסודרת
אבל אז אני נזכרת שאני לא עומדת בפקקים (רק כשאני מגיחה לפגישות), שיש לי הזדמנות לעשות כביסה תוך כדי, לקבל חבילות כי השליח מגיע עד אלי, שאין תור לשירותים, שאם אני חולה אני יכולה לעבוד מהמיטה, שאני לא צריכה לבקש מאף אחד שיאשר לי לקחת את הילד לרופא/להשתתף באיזו חגיגה בגן/בית ספר.