אני לא רואה חדשות, גם לא שומעת אותן ברדיו או קוראת אותן בעיתון. בכלל- ביום שאקשיב לגלי צה"ל באדיקות אבין שהזדקנתי רשמית. את ההחלטה לחתוך מחדשות קיבלתי ליפני כמה שנים, כשבנסיעה ברכבת בדרך לעבודה הייתי מוצאת את עצמי בוקר בוקר מייבבת מול העיתון או גרוע יותר מתעצבנת ממנו, אז החלטתי שהחדשות יהיו שם גם בלי שאצטרך לדעת מה הן ולחרבן לעצמי את היום, אז די. מאז אני מתעדכנת בנעשה בעיקר מהפייסבוק – כך התבשרתי לדוגמא על "נאום החמוצים" דרך פוסט של חבר שדיבר על מלפפונים במלח ומייד הבנתי שקרה משהו. את שאר ההשכלה שלי באקטואליה המקומית (או העולמית) אני מקבלת מתוכנית הבוקר של טל ואביעד- יש משהו מנחם בלשמוע בשורות מרות בדרך סרקסטית ושנונה… כך יצא שבזמן האחרון אני שומעת מהם איך עוד אדם כזה או אחר, מפורסם יותר או פחות, כוחני יותר או פחות הטריד מישהי (או מישהו) מינית.
אני לא יודעת מה עובר אצל נשים אחרות בראש כשהן שומעות על הטרדה מינית אבל בעברי תמיד תהיתי מה הייתי עושה אילו…
היום אני כבר לא שואלת, אני יודעת.
אני לא בטוחה אם הרגשתי שאני מוטרדת מינית. אני יודעת שעל פי החוק היבש ללא ספק זה קרה, אבל העובדה היא שבהרגשה הסבוייקטיבית שלי הרגשתי מאוד לא נח. אני רוצה שתבינו, אף אחד (וטוב שכך) לא הפעיל עליי כח פיזי, אף אחד לא חשף בפניי איברים או אמר לי דברים לא נאותים (האחרון קרה פה ושם אבל לא בצורה שחזרה על עצמה). מה שכן קרה גרם לי להרגיש כל כך לא בנח בלשון המעטה. אני בטוחה שיש עוד נשים כמוני שמכירות את זה, את ההרגשה הזו שאת מרגישה את כל הגוף שלך מתכווץ פנימה בחוסר נוחות ונושמת לרווחה כשהרגע עובר והאיש הזה שמתנהג בצורה כזו – הכול במסווה של חביבות ונחמדות- מתרחק ונעלם, אבל משהו במבט ובמגע שלו גורם לך להרגיש מטונפת ואת הצורך הדחוף ביותר במקלחת.
אני מודה, לקח לי זמן ולא מייד נקטתי בצעדים. בהתחלה בכלל התעלמתי מהעניין, אז מה, זה בקטנה, ואני קצת אתחמק, וקצת אנוע בחוסר נוחות וקצת אתן מבט שלא משתמע לשתי פנים וזה בטח יפסק, אבל זה לא, ואם נשים יד על הלב גם תמיד חלפה בי המחשבה שהיי הוא אולי באמת לא מתכוון, והוא לא איזה סוטה מטרידן וזה סתם כי הוא ככה ואז מה? נביך אותו ואותי על כלום?
אז לצערי כן, התאפקתי ועצרתי נשימה בכל פעם שנתקלתי בו עד שיום אחד לא יכולתי יותר, זה היה ברגע אחד שהרגשתי שאני כלואה ואין לי לאן לברוח, שכל האוויר יוצא לי מהגוף ואני פשוט לא יכולה יותר. לרגע אחד קפאתי במקום ואז הבנתי שאני לא יכולה להמשיך ככה. אז שמתי את המבוכה בצד ואמרתי לו שאני מרגישה לא בנוח ולא נעים ואני מבקשת שיפסיק, זה היה אולי הדבר הקשה ביותר שעשיתי אבל מאותו הרגע כבר לא זזתי בחוסר מנוחה בתוך הגוף שלי בכל פעם שראיתי אותו, ונכון היה מביך אבל הרגשתי אחרת, חזקה ובטוחה ושולטת במה ששלי. אני לא יודעת איך נשים שעברו דברים גרועים יותר הצליחו לשתוק כל כך הרבה זמן ומצד שני מבינה, גם לי לקח זמן להקשיב לעצמי ולגרום לזה להיפסק.
אני כולה אני אבל אם את קוראת את זה ויש שם מישהו שגורם לך אפילו רגע אחד של חוסר נוחות, שנוגע בך או מביט בך או אומר לך מילה שגורמת לך להתכווץ ולא במובן הטוב- תעמידי אותו במקום.
ואם אתה (ואני מה זה מקווה שאף אחד מכם לא מתנהג כך בעצמו) מכיר מישהו שמתנהג בצורה מבחילה כלפי מישהי, תהיו גברים ותגידו לו משהו, תחשבו שזו היתה יכולה להיות אמא שלכם או בת הזוג שלכם או אחותכם או הבת שלכם או סתם מישהי שאין שום סיבה בעולם שמישהו שלא יכול לשלוט בעצמו יהפוך אותה למוטרדת.