אני אוהבת לצפות בטלוויזיה, יש כמה סדרות שאני עוקבת אחריהן באדיקות וגם אם אין לי זמן לצפות בנוהל הקבוע, תמיד הן מוקלטות לי בממיר וממתינות לי לרגע של פנאי, גם אם זה אומר שאני מקפלת כביסה תוך כדי (רק בסדרות שאפשר לפספס מילה או שתיים). כך יוצא שכבר שנים אני עוקבת אחרי ד"ר גריי והאנטומיה שלה ועדיין לא סגורה אם אני מחבבת אותה או לא (את הדמות כן? לא את הסדרה), צופה במתים המהלכים- מזדעזעת כל פעם מחדש ולא יכולה להפסיק, מנתחת את אישיותו המרוכבת של ריי דונובן וכמובן שאין צורך לומר מילה על משחקי הכס. יש עוד כמה סדרות פה ושם, בעיקר דרמות וקומדיות שאני נהנת לעקוב אחריהן ומדיי פעם גם מצטרפת לבילוי המשפחתי על הספה מול הריאלטי התורן שהנפיק לנו ערוץ 2
אבוי התכוונתי לערוץ 12 כמובן… כבר למעלה מחודש שטוחנים לנו את הראש עם המעבר שלהם, מצד אחד מבינה את הטררם, מצד שני- כנראה שאינכם מחשיבים את מנת המשכל של הצופים שלכם מי יודע מה, אם אתם חושבים שלא מספיקה להם תזכורת אחת או שתיים או ארבע מאות אלף לזכור סיפרה חדשה. ובכל זאת אתמול התמקמתי לי בתנוחת ה-potato couch האהובה עליי -ראש שעון על משענת הספה, כרית מתחת, רגליים למעלה, נראה אתכם מזיזים אותי מפה, וצפיתי בשידור האחרון של ערוץ 2, מה רע לי ארז טל, גורי אלפי, אדיר מילר וקטורזה בערב אחד? בסך הכול היה שידור חביב, פה ושם גם צחקתי אבל כל הערב עברה לי שורה אחת משיר שוב ושוב ושוב בראש:
"כולנו מכורים של מישהו, שמבקש עכשיו תרגישו, פותחים פה גדול ומחכים למנה הבאה"
יותר נכון מזה לא הרגיש לי אתמול, הרגשתי שאנשי הטלוויזיה שם בקשת משחקים לי בכפתורים, עכשיו תתרגשי, עכשיו תצחקי, עכשיו תתעצבי קצת אבל רגע – הנה ההתרגשות והצחוק מגיעים להם שוב אז תשארי איתנו ואל תשכחי בסוף תעברי איתנו הלאה למנה (ערוץ) הבאה.
לרוב אין לי טענות כלפי הערוץ, בסך הכול הם עושים את העבודה שלהם, מספקים תוכן לצפיית ההמונים. אף אחד לא מכריח אותי לראות את חיים הכט מתעלל באנשים ושואל בסוף מה אתם הייתם עושים? רק שבא לי לדעת גם פעם אחת מה חיים הכט היה עושה אם היה רואה אנשים הולכים מכות ברחוב… וזה בסדר לספק תוכניות ריאלטי שונות ומגוונות וגם בסדר להראות לנו את אנשים ברגעי שפל ומשבר בתוכניות האלו, בסך הכול האנשים האלו בחרו לשלם את המחיר הזה, אלו אנחנו שבוחרים להאמין (או לא) לכל מה שמתרחש שם.
אז אתמול צפיתי בכל הטאלנטים של הערוץ, בבדיחות שלהם האחד על השני ועל עצמם, בנינט (המהממת) משחזרת שוב את הרגע ההוא כאילו מדובר ברגע שיא שצריך להחרט שם לדורות, אפילו הראו לרגע קט את דודו טופז (ז"ל) ששילם את המחיר הכי גבוה בגלל קצת רייטניג והנה נגמר לו השידור בספירה לאחור מרגשת ובתחנונים בלתי פוסקים לעבור איתם כי אסור לפספס לערוץ החדש- מה שוב? 12! אז אני רק צופה אחת אבל היה מה זה כייף לזפזפ בסיום ל-13, אולי הרגיש קצת בודד שם לבד אבל קצת פחות מכור.