אתמול הלכתי לרופא שיניים.
כאבה לי השן.
באתי לרופא והראיתי לו את השן הכואבת.
ואתם יודעים מה קרה?
הרופא שאל אותי למה אני מתמקדת בשן הכואבת?
יש לי 31 שיניים תקינות, ואני מראה לו רק את השן הכואבת!
ובכלל, כל הגוף שלי מתפקד כשורה, ויש לי משפחה, וזוגיות, ועבודה.
ורק שן אחת עם חור.
אם יש כל כך הרבה דברים טובים בחיים שלי, למה אני מסתכלת על החור?
אני יכולה להסתכל על כל השן שמסביב לחור!
עכשיו תירגעו, זה היה רק משל.
.
אתמול התעצבנתי על התפיסה הזו בקשר לטיפול רגשי.
מה ההבדל בין שן כואבת לבין נפש כואבת?
יש מטפלים שלא מוכנים לראות את הבעיה של המטופל.
אז יש כל מיני סיבות…
- "אובייקטיביות"
יש למטופל כל כך הרבה דברים טובים בחיים, לשטות הזו אפשר לקרוא בעיה?
כן. די לשיפוטיות שלכם. כל מה שמפריע למטופל – זו בעיה. - "אדיאולוגיה טיפולית"
- לדוגמא: שיטת המערבולת. מטפל שלא מוכן להתייחס לבעיה, עד שהמטופל יהיה מחובר לטוב, ואז הוא צריך לחבר את מערבולת הכאב עם מערבולת השמחה – והבעיה מתפוגגת…
- "אידיאולוגיה רוחנית"
יש את שיטת "חשוב טוב – יהיה טוב", או מקבילתה מהסרט "הסוד" וכד'.
אבל מה קורה אם המטופל לא מסוגל לדמיין את הטוב הזה בעוצמה שתביא לשינוי?
אם הוא היה יכול – הוא לא היה מגיע לטיפול… - הכחשה
אין כזה דבר 1/2 כוס ריקה. 1/2 כוס מלאה במים, וה-1/2 השני מלא באוויר.
תקבל את הבעיה כ-"מתנה".
זה נכון, אבל יש עוד דרך ארוכה עד שהמטופל יהיה מסוגל להגיע לזה.
ה-"אני מאמין" שלי הוא שהמטופל יודע הכי טוב מה הוא צריך.
הוא היחיד שמרגיש מה כואב לו.
והוא זכאי לקבל את הטיפול בדיוק בדרך שמתאימה לו.
הדרך שמתאימה לו יכולה להכיל גם את החלקים שנמנו לעיל, אבל רק בשלב מאוחר של הטיפול.
השלב הראשון הוא להסכים להכיר בבעיה, לכאוב אותה, להרגיש את כל ההשלכות שלה,
ורק בשלב יותר מאוחר, ניתן לשלב חלקים מכל מה שצוין לעיל.
(*) התמונה מאתר freeimages.com
