השנה, הבכור שלי חגג בר מצווה ועלה לתורה, הפרשה שקרא בבית הכנסת הייתה פרשת כי תבוא, המתחברת גם לימים אלו, הימים שלפני פסח.
פרשת כי תבוא, היא פרשה לא פשוטה, המכינה את בני ישראל לקראת הכניסה לארץ ישראל, ואמנם בפסח אנחנו מדברים על היציאה ממצרים, אבל כדאי להקדיש רגע גם לתקופה בה התכוננו לקראת הכניסה לארץ.
הפרשה מתחילה באיחולים והבטחות לבני ישראל לקראת כניסתם לארץ ובאיזה שהוא שלב היא עוברת לקללות ואיומים על מה צפוי להם אם לא יעשו כמצוות אלוהים.
וכשקוראים את הטקסט מוצאים בו רשימה של משימות, מצוות, ואיסורים: הבאת ביכורים, דאגה לעתידם של הלוי, הגר, האלמנה והיתום, איסורים על לקיחת שוחד, או פגיעה באחרים וכו'.
ובעצם, חשבתי על כך שיש כאן איזו שהיא כוונה לכונן חברה חדשה, מתוקנת, מוסרית, בריאה והבטחה שאם יפעלו עפ"י ההוראות, יצליחו וישגשגו, וגם כתוב: "נהיית לעם" – הכי פשוט.
ואם לא יפעלו עפ"י ההוראות: תהיה כאן חברה חולה, חלשה, פגיעה, עניה וכו'.
ולמרות שאני לא אוהבת איומים, אני יכולה להבין מאיפה הם באו, כי כדי לכונן חברה בריאה, תקינה, מוסרית ומשגשגת, כל אחד מהפרטים בה צריך לנהוג בכבוד ומוסריות כלפי חבריו, וכדי שזה יקרה צריכה להיות מערכת מאד ברורה של חוקים וכללים.
אי אפשר שלא לחשוב על כך שבני ישראל הם מהגרים, חסרי כל, שעברו מסכת של עבדות, השפלה, נדודים, ועכשיו יש להם הזדמנות להקים חברה חדשה בארץ חדשה.
וגם בתקופתנו, רבים מתושבי ומקימי המדינה, עברו מסכת של קשיים כדי לשמר את יהדותם וכדי לזכות להיות ישראלים.
לנו, שנולדנו בארץ, הישראליות והיהדות ברורות מאליהן, למרביתנו העובדה שיש לנו גג מעל הראש ואוכל על השולחן ובטחון יחסי בארצנו מאד הגיונית וטריוויאלית.
אבל לא לכולם זה כך, גם היום, ובטח בדורות שקדמו לנו – הסבים שלנו נלחמו על חייהם כיוון שהיו יהודים:
ההורים של אבא שלי ברחו מביתם במצרים עם תינוק ומזוודה והשאירו את כל רכושם מאחור, כיוון שהיו יהודים וציונים, הם התחילו כאן חיים חדשים ושונים מאד ממה שהורגלו, היו חלוצים בדרכם ועבדו קשה כדי להיות חלק חשוב מהחברה החדשה שהוקמה כאן.
וכשביקרנו בגרמניה, נסענו לנו בדרכים פתלתלות בין כפרים ועיירות וחלפנו על פני בתים קטנים עם קשישים יקים המטפחים גינות מקסימות, נזכרתי בסבא שלי, שגדל בצ'כיה, לא רחוק משם, עלה לארץ כשהתחיל להיות רע באירופה, התנדב ונלחם נגד כוחות הרשע, איבד כמעט את כל משפחתו והקים לעצמו בית חדש בארץ חדשה עם חברה חדשה בה המשיך לשמור על נימוסים יקים למופת ולטפח גינה מקסימה.
אז יציאת מצריים, ההגירה, הכניסה לארץ והקמת מדינה וחברה חדשות בעצם רלוונטיות גם היום, וכולנו צריכים לזכור, גם בשבתנו בביתנו הנעים עם המזגן בקיץ או החימום בחורף, עם האוכל שקנינו בנוחות בסופר הקרוב, שכל זה לא מובן מאליו, לא להורים ולסבים שלנו עד לפני כמה שנים, וגם היום מסביבנו, עדיין יש רבים, אנשים ובעלי חיים שקורת גג, הארוחה הבאה ובכלל החיים עצמם בכלל לא ברורים ומובנים מאליהם.
ועלינו מוטלת האחריות לזכור את מה שהיה גם לבני ישראל וגם לסבים שלנו, לראות את אלו שגורלם לא שפר עליהם ולנסות לעזור גם אם במעט, ולהגיד תודה.
אז תודה וחג שמח
