ככה זה התחיל
בוקר , אני מתרגשת, תיכף היא תגיע. איך היא נראית? אין לי ניסיון עם נשים נפגעות אלימות, מה עומד לקרות?
יומיים קודם שוחחנו בטלפון. רות יזמה את השיחה, היא נשמעה קצת מהססת: "הופניתי אליך על ידי רוח נשית, האם אני מדברת עם נירה המאמנת? "
"כן, שמחה שהתקשרת" השבתי, "ספרי קצת על עצמך ובואי נפתח יומנים ונקבע".
הנה זה קורה, מפגש ראשון שלי עם אישה נפגעת אלימות שרוצה לצאת לעצמאות כלכלית ומופנית אלי על ידי עמותת רוח נשית.
צלצול בדלת והלב שלי מגביר הילוך, יד על הידית, מולי ניצבת אישה בשנות הארבעים, שיער חום, עיניים שמביטות אלי במבט בוחן מבעד למשקפיים עם מסגרת כהה. אישה שאם הייתי פוגשת במרכול, לא הייתי מעלה בדעתי שהיא נפגעת אלימות.
אני מישירה מבט מושיטה לה יד, היא בהיסוס לוחצת את היד המושטת לחיצה חלשה ומשפילה מבט.
"שמחה שבאת, ברוכה הבאה " אני מקבלת אותה בחיוך, היא משיבה חיוך נבוך.
אנחנו יושבות בחדר אחת מול השנייה. "ספרי לי על עצמך" אני מזמינה, "מה הביא אותך?" רות משפילה מבט "לא עבדתי בעשר השנים האחרונות, מאז שנשאתי, גידלתי את שלושת ילדי והייתי בבית. בעקבות אלימות בבית, הייתי במקלט לפני שנה, היום אני מרגישה שאני בשלה לצאת לדרך חדשה, אני רוצה להתפרנס ולאפשר לי ולילדי יותר אפשרויות, נמאס לי לחשב כל שקל .
המפגש הזה פתח סדרה של מפגשים שנמשכו מספר חודשים.
האמת, לא היה קל "אני לא יכולה ו"אני רוצה", נלחמו זה בזה. היה הרבה בכי וחבילות הטישו חגגו.
עלו דמויות מן העבר: הבעל ושובל המחמאות שלו:" את לא שווה, מי ירצה אותך, את טיפשה, שבי בשקט ותיהני מזה שיש לך אותי, את צריכה להודות על כל יום שאני איתך,את בזבזנית, אני המפרנס"
צצו האבא שהיה השליט בבית והכול נעשה לדברו והאימא שהייתה מקבלת ממנו הקצבת לניהול משק הבית. האימא שהייתה המודל של רותי הילדה הנערה והאישה הנשואה.
היה כואב לראות את רותי במצבים האלה אבל לאט, לאט, הבחנתי שהיא נכנסת זקופה יותר, מחייכת, היא מישירה מבט והעיניים משהו בהן השתנה נעשה לא מהוסס.
יום אחד היא הגיעה ועוד לפני שישבה, הודיעה לי: "אני משנה תסרוקת וקונה משקפיים חדשות, אני מרגישה שאני צריכה שינוי".
במפגש בשבוע שלאחר מכן צלצול בדלת אני פותחת ועוצרת, רותי חדשה בפתח, שיער בתספורת חדשה ומחמיאה, משקפיים עם מסגרת צבעונית. חייכתי, ועוד לפני שהספקתי לומר מילה, רותי אמרה: "זהו החלטתי שמהיום אני רואה את העולם בצבע".
כעבור שלוש שנים
פגשתי אותה שלוש שנים אחרי, אישה עצמאית,עובדת במקום עבודה מסודר, אישה מוערכת שבטוחה בעצמה עם התחלה של זוגיות חדשה.
"חשבתי עליך היא אומרת עיינתי ברשימה שהכנתי של הרצונות שלי: להתפרנס בכבוד, להחזיר חובות, שיהיה לי רכב ועוד עשרים וחמש דברים שרציתי , ואת יודעת מה, הגשמתי את כולם והיום אני מתחילה להתנדב".
גם עכשיו כשאני כותבת את זה אני מתרגשת, מצומררת והלב דופק במהירות. רות עזרה לי להבין שאישה נפגעת אלימות יכולה להיות השכנה, החברה, העמיתה לעבודה. האישה הזאת גרמה לי להאמין שעצמאות כלכלית חיונית לכל אישה ויש לה השפעה גם על ההחלטה שלי לשנות את המיקוד התעסוקתי ולהתמקד באימון נשים.
לסיכום
אני מבקשת לשתף אתכם באני מאמין שלי: הכל עניין של חינוך ומודעות, אם אנחנו רוצים לחיות בחברה טובה יותר, שוויונית יותר, מחובתינו להעלות את המודעות לתחומים חלשים ולפעול לקידומם. עצמאות כלכלית של כל אדם היא בסיס לחיים מלאים ולא חיי השרדות.
ההסתמכות על האחר כגורם מפרנס מצמצמת את האדם עם רוצים כח חייבים לדאוג להשגתו.
עמותת רוח נשית הפועלת למען עצמאות כלכלית של נשים נפגעות אלימות בה אני מתנדבת תשע שנים חוגגת עשר שנים להיווסדה
אתן מוזמנות להשתתף בכנס שמציין את האירוע.
אז תצביעו בבקשה ברגליים
להרשמה לכנס לחצו כאן
לדף הפיסבוק של עמותת רוח נשית :