רציתי לומר כמה דברים על תהליך היצירה.
בזמן האחרון אני שומעת רבות את הביטוי "הוצאת הספר היא כמו לידה". אני יכולה להבין אך מתנגדת להשוואה.
היצירה, כפי שאני תופסת אותה, מקורה ב"שאגה " , כפי שמכנה זאת פרופ' דב לנדאו בספרו "עידונה של שאגה".
זו שאגתו של האדם על היותו בן תמותה ושאגתו בכאבו ובשמחתו ושאגתו מול יפי הטבע.
זו שאגה שממלאת את מחשבתנו והיא מאחדת את כולנו.
התרבות האנושית, לדברי פרופ' לנדאו, העבירה את הרגשות המתפרצים, הזעקות ואנחות ההתפעלות תהליך של ריסון, ארגון ועידון שיצרו את השירה הלירית. כך אני מרגישה לגבי היצירה שיצרתי.
ואחרי שיצא הספר לאור הפכו השירים למעיין תופי טם-טם.
בערבות רחבות ידיים באפריקה , בשעת לילה, המתופף שולח אל חלל האוויר רצף תיפוף ואינו יודע מי שומע לו, האם יבין והאם יענה.
שלחתי את שיריי וכעת אני שומעת הדים החוזרים אלי מכם.
