בקיץ שעבר ילדינו חיו תחת אימת האזעקות והטילים. הקיץ הזה קרו אירועים מסעירים אחרים כידוע. לא משעמם פה זה בטוח והכל קורה בחופש הגדול ,שעה שאין צוות חינוכי שמקיף אותם.
משרד החינוך החליט להתייחס לאירועים האחרונים גם בזמן החופש, שזה יפה. מה נעשה? מסר בדמות איגרת ששוגר בתפוצה רחבה דרך הנהלות בתי הספר.
כותרתה: אגרת להורים ולתלמידים- שיחה על גאווה, בושה וכאב
קראתי בעיון את האיגרת(קיבלתי אותה מספר פעמים,כמספר ילדיי) ותהיתי – מדוע בחר בית הספר רק הפעם לשלוח איגרת ? מי מחליט שם במשרד החינוך מהי הסלמה? למה יש להתייחס ולמה לא?
ומדוע השיח הזה בעצם לא מתקיים לאורך כל השנה? מהו חינוך אמיתי אם לא זה?
המציאות מורכבת יותר מכל איגרת
השירות הפסיכולוגי של משרד החינוך מכוון לטוב, כאמור, ומנסה בשורה התחתונה לעודד שיח בין ההורים לילדים אודות המאורעות האחרונים. אבל, וכאן יש לי אבל גדול, אני נעה בחוסר נוחות שעה שמשרד החינוך הנכבד מעוניין לשים בפי מלים מה בדיוק לומר לילדים. בפרט כאשר אלה מסרים שאני לא בטוחה שיש מאחוריהם דבר.הם מהלכים על החבל הדק בין כניסה לפוליטיקה לבין רצון להישאר נטרלי ו"בסדר". הם נשמעים מורמים מעם ומתוחכמים לי מדי. מרומזים.
מתוך האיגרת:
"אנו ממליצים לכם לפנות זמן ומקום בימים אלו של קיץ ולשוחח עם ילדיכם על שארע. זו הזדמנות להדגים להם מהי מורכבות רגשית ותפיסתית מול נחרצות העמדה המוסרית" – מישהו יכול לבאר לי משפט נשגב זה?
"שיחה זו יכולה להיות הזדמנות לשיח משמעותי על דמוקרטיה, גבולותיה ועל האחריות האישית הנדרשת בתוכה. שיחה זו היא שיחה על כבוד האדם וכמה חשוב לשמור עליו עבור עצמנו ועבור הזולת." – האם משרד החינוך באמת חושב שאני אשב עם ילדי ואסגור את הפינה בשיחה אחת אודות כבוד האדם? הרי הדרך בה אנו מעצבים את אישיות הילדים שלנו היא דרך ארוכה לאורך שנים,אני עובדת על כך מאז שהם נולדו.מקווה שהצלחתי.
"עודדו אותם לבטא את תחושותיהם כלפי האירועים ומחשבותיהם עליהם. זהו ביחד עמם נושאים ורעיונות שמעוררים בהם הזדהות ונושאים שמעוררים בהם התנגדות ואולי אפילו פחד. עודדו אותם לזהות בתוכם את הרגשות ולנסות להבינם" – לא הבנתי מאומה ממשפט זה. ת'כלס, אם ילד בן 6, 7 או 8 לא שמע על הדברים אני לא בטוחה שבאמת צריך לספר לו. לא רוצה לעורר בהם פחד. מספיק גם ככה מסובך כאן. למעשה לא התייחסו כלל באיגרת מה הגיל המומלץ לשתף אודות האקטואליה הזוועתית שלנו זה היה עשוי להיות פריט מידע חשוב יותר.
יותר מעשים ופחות מלים גבוהות
את השיחה עם הילדים שלי אודות מה שקרה קיימתי, ת'כלס לא הייתי צריכה לקבל איגרת כדי שזה יקרה. אבל ביני לבין עצמי, לפעמים פשוט בא לי לסגור את הטלויזה ושלא ייחשפו לכל זה. זה בסדר שיישארו פשוט ילדים. וזה בסדר גמור בעיני לרצות לקנות להם עוד כמה שנות תמימות קלולסיות. זה לא אומר שהם לא יהיו אזרחים טובים בעתיד.
האם תפקיד בית הספר ללמד או לחנך? חינוך לערכים, סבלנות, הקשבה וקבלת האחר – לדעתי האחריות מוטלת על ההורים ועליהם בלבד. וגם על ההנהגה שלנו.
כשעונשים מגוחכים של אלימות מוטלים על מבצע העבירה לא תעזור אף איגרת. כאשר קורים מדי יום עוולות, פשעים, ומקרי שחיתות שמבצעיהם יוצאים מהם בזול שום מסר חינוכי לא יעזור. כשהכנסת היא קרקס וההתלהמות פושה שם מה נגיד לילדינו? כשהאלימות בכבישם גואה ואין אכיפה מספקת,מה נעשה? כשגונבים אותי בתור בבנק האם אני צריכה לגנוב אחרים גם או להישאר הפראיירית היחידה באיזור? כיצד אחנך את ילדיי בג'ונגל הישראלי?
ועוד דבר , טוב יהיה לו למשרד החינוך שיכניס לכיתות מורים טרנסג'דרים, הומואים , אתיופים, נכים,עיוורים ועוד אנשים שמעולם איני רואה בנוף בית הספר. כך מחנכים לסובלנות ואהבה ת'כלס.
