ברלין של 1943 היא עיר של נשים. הגברים הצעירים מגויסים בחזית המזרחית והנשים, כמו סיגריד, או פראו שרדר בשמה הרשמי, הנשואה מזה שמונה שנים ומתגוררת בבית שבו נולד בעלה בבניין צר של מעמד הביניים, שומרות על הגחלת ועובדות למען המאמץ המלחמתי.
סיגריד חשוכת הילדים, שרחוקה מרחק רב מהאידיאל הנשי שהציב היטלר לפיו כל מעייניה של האישה צריכים להיות נתונים לוולדנות וחיזוק הגזע הארי והאומה הגרמנית, מתגוררת עם חמותה הנאצית הנרגנת, חברת מפלגה, ושורר ביניהן מתח שהולך ומתגבר עם כל התפתחות בעלילה.
בעוד בעלה קספר נמצא בחזית המזרחית ומכתביו ממוענים בעיקר לאמו השתלטנית, סיגריד מעבירה את ימיה האפורים בעבודת קצרנות במשרד ממשלתי ומוצאת נחמה בביקורים בקולנוע.
בית הקולנוע הוא התפאורה הראשית והזירה שבה מתרחשות אינטראקציות והכרויות משנות גורל. כפי שהיה מקובל בשנות המלחמה, לפני הסרטים הוקרנו יומני מלחמה שהציגו את החזית. כשסימני קריסתה הראשונים של מכונת המלחמה הנאצית נראו בחזיתות אפריקה ורוסיה, היומנים האלה דיווחו בפאתוס על הצלחות כבירות. כשמכונת ההשמדה הנאצית פעלה במלוא הקיטור, דיווחו היומנים האלה על אכזריות האויב. ובין הפצצה להפצצה של הטומיס (הבריטים), בקולנוע, מתבצעות עסקאות חשאיות, קשירות קשר נגד המשטר, סחר בשוק השחור ואפילו סקס.
בבית הקולנוע, סיגריד, עקרת הבית הפשוטה, או בכינויה הגרמני, האוספראו, מכירה את מאהבה היהודי אגון ושם גם מתחילה מסכת הבגידה המקבילה שלה במולדת הגרמנית.
נדמה שבגידתה הכל כך טבעית בבעלה, שאותו היא חשבה שהיא אוהבת כשהתחתנו, מתכתבת היטב עם הבגידה במולדת ותהליך ההתפכחות מהפטריוטיות הפשיסטית והעיוורת. באמצעות אשת קשר צעירה שנזרקה מתנועת הנערות הנאציות בשל מרדנותה, סיגריד מוצאת עצמה מסייעת למיזם של הסתרת יהודים נרדפים ב"צוללות", כלומר מחבואים בדירות מסתור, ובמקרה שלה בעליית גג. סיגריד מבינה שאמנם היא מסכנת מאד את חייה ועוברת קשות על חוקים חמורים של הרייך השלישי, אבל כך נכון לה לעשות.
ברקע התייחסות המשטר גם לנושאים של העדפה מינית והפלות.
ככל שהיא מתוודעת לפרקטיקות של המשטר, כך מתחדד כושר השיפוט שלה ואט אט היא מתפכחת מהעיוורון שמיליוני ברלינאים פיתחו בשנות התחזקות המפלגה הנאצית. במקביל נחשף הקורא לא רק לסיפור של סיגריד, לא רק לסיפור של ברלין בשנות המלחמה, אלא גם לקשר הגורדי שבין שנאת זרים ושמרנות באשר היא, כפי שבאה לידי ביטוי ביחס להפלות, העדפות מיניות וסוגיות נוספות.
בדומה לספר לבד בברלין של הנס פאלאדה, עיר של נשים מספק לנו הצצה על חיי היום יום של נשים ברייך השלישי. אומנם מדובר ברומן בדיוני (שכתוב נפלא וקשה להניחו מהיד), אולם ניכרת בקיאותו של המחבר בהיסטוריה חברתית שנכתבה בעשורים האחרונים על חיי יומיום בגרמניה בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת. הספר חושף תמונה מורכבת בדבר מקומן של נשים במדינת הזוועות ההיטלראית. תפגשו שם נשים שאימצו בהתלהבות את האידיאולוגיה הנאצית והיו במכונת ההשמדה הרצחנית לפני שהכינו ארוחת ערב לילדיהן הרכים. תימצאו שם נשים אדישות שלא ראו את הרשע שנשקף לעיניהן מבעד חלונות החשמלית שבה נסעו לעבודה. תמצאו שם נשים שכן ראו את הרשע, החליטו לבגוד במולדתם הכעורה ואגב כך להראות שגם באפלה וטירוף הגזענות ששקעה לתוכה חברה שלמה תימצאנה תמיד נשים אמיצות שבוחרות אחרת.
זהו ספרו הראשון של דיוויד גילהם.
אני ממליצה עליו בחום. הוצאת מטר, 391 עמודים.
Save
Save
