מצב של "עין סוכרתית" מאפיין בדרך כלל חולי סכרת אשר סובלים ממחלות עיניים שונות. המחלה הנפוצה ביותר בהקשר הזה היא רטינופתיה סוכרתית. בעוד המקור לסוגים אחרים של רטינופתיה בעין יכול להיות שונה : לדוגמה, זיהום, מחלה אוטואימונית, פגם גנטי, הקרנה או פגיעה בעובר, הסיבה העיקרית לרטינופתיה סוכרתית היא לרוב מחלת הסוכרת עצמה או לחץ דם גבוה.
חשוב לציין שחומרת המחלה והסיכוי לפתח אותה אף הם תלויים בגורמים שונים כגון משך הסוכרת, היכולת לאזן את רמות הסוכר בדם, רקע משפחת של סוכרת והריון אצל מי שחולה בסוכרת נעורים (סוכרת מסוג 1).
כיצד רטינופתיה סוכרתית פוגעת ברשתית
רטינופתיה סוכרתית פוגעת ישירות ברשתית, אותו חלק הנמצא בחלק האחורי של העין ואחראי על העברת התמונה הנקלטת בעין אל המוח דרך עצב הראייה. בדרך כלל נובעת רטינופתיה בעין מפגיעה בכלי הדם הקטנים המזינים אותה, אך קיימים גם מצבים בהם נפגעת רקמת הרשתית עצמה. לאחר שכלי הדם נפגעים, נוזלי הדם וחומרים אחרים מתחילים לזרום אל הרשתית ועשויה להתפתח בצקת אשר תפגע בראייה.
בשלב המתקדם יותר של המחלה, הנקרא גם השלב השגשוגי, נוצרים כלי דם פתולוגים ושברירים שעלולים לנתק את הרשתית ממקומה ולפגוע פגיעה נוספת בראייה.
רטינופתיה סוכרתית – סימפטומים
הפגיעה ברשתית גורמת לפגיעה ישירה בראייה, אך עוצמת הפגיעה תלויה בשלב המחלה. הסימפטומים ההתחלתיים הם ירידה הדרגתית באיכות הראייה, טשטוש המקשה לזהות אנשים או לקרוא והופעת חלקים צפים בשדה הראייה. בשלבים המתקדמים יותר של המחלה היא עשויה להוביל לעיוורון מוחלט.
בנוסף לסיפטומים הללו, רטינופתיה כשלעצמה מהווה גורם סיכון למחלות עיניים אחרות ובראשון קטרקט וגלאוקומה.
אבחון של רטינופתיה סוכרתית
למרבה הצער, פגיעת הרטינופתיה הסוכרתית עשויה להתבטא בבת אחת גם אצל אנשים שלפני כן לא סבלו כלל מפגיעה מורגשת בראייה ומהסימפטומים של המחלה. מסיבה זו, חולי סוכרת צריכים להיבדק אצל רופא עיניים על בסיס קבוע ולא לחכות עד שהמצב יהיה כבר מאוחר מדי…
הבדיקה המקובלת מתבצעת לאחר הרחבה של האישונים באמצעות טיפות. רופא העיניים בודק את קרקעית העין בה נמצאת הרשתית דרך האישון באמצעות מכשור מיוחד.
בבדיקה אחרת מצלמים את רשתית העין באמצעות מצלמה מיוחדת, וזאת לאחר הזרקת חומר בשם פלואורסאין שמוזרק דרך הזרוע, מאפשר לעקוב אחרי זרימת הדם בכלי הדם של הרשתית. באמצעות השיטה הזו ניתן לזהות מצבים של בצקת, דליפה של כלי דם קיימים ושגשוג של כלי הדם הפתולוגים.
בדיקה נוספת בשם OCT מיועדת לרוב למי שכבר עובר טיפולים ומאפשרת לעקוב אחרי בצקות בעין. הבדיקה נעשית באמצעות לייזר ואינה פוגעת בעין.
רטינופתיה סוכרתית : טיפול
בראש ובראשונה, חולי סכרת הנמצאים בקבוצת סיכון צריכים לשמור על רמות סוכר מאוזנות בדם ולהפחית גורמי סיכון אחרים כגון לחץ דם גבוה ושומנים בדם.
אם יש כבר התבטאות של סימפטומים לרטינופתיה סוכרתית, בדרך כלל מבצעים את אחד מן הטיפולים האלו:
1.טיפול בלייזר : בטיפול זה סותמים את נקודת הדליפה ולעיתים הורסים את כלי הדם ההיקפיים הסובלים מאספקת דם לקויה על מנת לשמור באופן תקין על החלק המרכזי של הרשתית, שהוא גם הקריטי ביותר לראייה. אם טיפול זה ניתן בשלב המתאים, הוא מסוגל למנוע את הסיבוכים הקשים יותר של המחלה.
2.הזרקת תרופות: תרופות אלו סופגות את הנוזלים במרכז הראייה וכך נמנעת הידרדרות נוספת. לעיתים ובהתאם למצב, מזריקים גם חומר בשם VEGF המעקב את צמיחתם של כלי הדם הפתולוגיים ומסוגל למנוע היווצרות של בצקות.
3.ניתוח : במקרים קשים של דימומים או היפרדות רשתית, יש לעבור ניתוח המחזיר את הרשתית למקומה ומפסיק את הדימום.
יש להדגיש כי הטיפולים הללו בדרך כלל נועדו למנוע הידרדרות נוספת ורק במקרים מעטים ניתן להחזיר את המצב לקדמותו.
טיפול משלים במחלה
בנוסף לגישה המערבית, קיימת גם גישה של רפואה אינטגרטיבית (משולבת) שמטרתה להפחית את תופעות הלוואי של הטיפול המקובל ולהקל על החולים. ברפואה הסינית למשל בוחנים את הסימפטומים השונים ולפיהם מחליטים על סוג הטיפול. מרבית הטיפולים מתמקדים בזרימת הדם הלקויה ומזרימים חמצן אל האזורים הפגועים על מנת למנוע את הופעתם של כלי הדם הפתולוגים.
הטיפול עצמו נעשה לרוב באמצעות שילוב בין דיקור סיני לצמחי מרפא ואף המלצות לתזונה והרגלי חיים המותאמים לכל מטופל באופן ספציפי. גם כאן, ככל שהטיפול נעשה מוקדם יותר, כך הוא אפקטיבי יותר והפגיעה בראייה חמורה פחות.