מאמץ הוא בעשיית דברים שאינם מוערכים.
בעצם כל פעם שאנחנו עייפים / מותשים / מתרוקנים מאנרגיה
זה ביטוי של חוסר הלימה באפילו מומלץ להשתמש בתחושת החוסר הזו באופן הזה:
בפעם הבאה שאתם חשים ירידת אנרגיה, עייפות או תשישות, שימו לב, איזו עשייה שלכם לא זוכה להערכה.
בבית זה יכול להתבטא באוכל שבישלתם למישהו אהוב כשידעתם שהוא הגיע מותש וקיוויתם להערכה שלא הגיעה.
בעבודה, קיבלתם תשלום נמוך משחשבתם או שחשבתם שאתם ראוים לבונוס. אפילו במקרים בהם אתם קבעתם את המחיר יכולה להתעורר התחושה הזו.
חברתית, עשייה שמיטיבה עם הסביבה אך אינה זוכה לנראות והערכה ומתוך כך ליצירת אינטימיות והעמקת מערכות יחסים.
תחושה של חוסר הערכה יכולה להתבטא בכעס, עלבון, או ירידה במוטיבציה להמשיך ולהשקיע. תנו לתחושות האלה להשיג את מטרתן. להניא אתכם ממשהו ולעייף אתכם מלהמשיך.
הרבה פעמים אני רואה המלצות איך "להרים אנרגיות" באופן קבוע כדי להישאר בעשייה.
כשלמעשה, דווקא לרדת עם האנרגיות, לנוח ולהקשיב להתקוממות שלנו. מאפשרת את האיזון.
אני מרשה לעצמי להתקומם ובעצם לראות שנתתי ללא גבולות או ללא הגדרות. או שהגבולות וההגדרות שלי השתנו וטרם עשיתי את התיאום מול החוץ.
עכשיו כשאני מביאה לתשומת ליבי, רמת האנרגיה שלי עולה באופן טבעי ועצמאי וללא קשר להשתנות המציאות.
מנוחה טובה ושבת יפה לנו.
מגיע לנו להיות מוערכים על כל רגע שלנו, ועד אז, בואו לנוח איתי.