היי, אז באמת כשהגענו לתאריך של "עוד חודש" הרגשתי מין בהלה קטנה….וזה מוזר…אני מחכה כבר כל כך הרבה זמן לנסיעה הזו , חווה הצפה רגשית מטלטלת כל הזמן ורק מחכה שזה כבר יקרה….ומה אני נבהלת פתאום? שלא הספקתי לארגן את כל הציוד לנסיעה? מה? הרי אפשר לקנות שם ה-כ-ל!!!!! אולי לא ממש הכל, את התרופות ללחץ דם לא, אבל זה פה אצלי, אגרתי כבר למעלה מ-6 חפיסות….(במקרה גיליתי את השיטה למי שרוצה לדעת) , אז מה הבהלה? את הבית בכפר ידידיה כבר פינינו, אז מה שיש לי פה בדירה לפנות, זה שטויות!!! אז אולי חוששת מהגעגועים לילדים? לנכדים? כבר מזמן אמרתי שבכל שיחת טלפון תהיה עם דמעות של געגועים, אז יופי וזה בסדר!! לוקחת איתי את כל 38 התמציות של פרחי באך….
אז הבהלה עברה והכל בסדר. ממשיכים בשיגרה הקטנה…טיפולים לברך הכואבת , והדברים הרגילים ואולי, הכי חשוב, לראות כמה שיותר את הילדים והקטנטנים החמודים שלהם, מקווה שנצליח כי קצת התרחקנו ולא לכולם נוח להגיע לפה.
שנה זה מספיק זמן להתכונן לטיול שכזה. מקווה שכיסינו את הכל: כרטיס טיסה, מקום לגור בו, כסף לקניית הקרוואן, תרופות וביטוח לנסיעה, מציאת מקום לאחסן את הרכב החמוד שלי, דרכונים בתוקף, טלפונים, פרידה מכל החברים והמשפחה, ולהשאיר את הדאגות פה כדי שאוכל באמת ליהנות בטיול.
גם להם היה מספיק זמן להתכונן נפשית לזה שלא נהיה פה הרבה זמן (הילדים שלנו, וזה חשוב!!! להגיד מספיק זמן מראש).
אה, ועדכנו את הצוואות שלנו…כן, גם זה מאד חשוב.
אז יכול להיות שזה הפוסט האחרון לבלוג שקראתי לו : הכנות לטיול הגדול ואם כן אז את החוויות מהטיול שלנו אפרסם מידי פעם בפייסבוק ואני מקווה שהיה מעניין. תודה.