פעם העבודה הייתה עד הפנסיה, ולו יהי מה. היום מדברים על מימוש עצמי, טיפוח קריירה בשילוב משפחה, הסבה מקצועית וחזרה ללימודים באמצע החיים. השמים הם הגבול.
אני לא באמת יודעת להצביע על הסיבה שהביאה אותי לחשוב לאחרונה על נושא הקריירה וההתייחסות אליה בכלל, ואצל נשים בפרט- אולי זה מתקשר לכתבות העצמה נשית שיצא לי לקרוא או דווקא סיפורים ששיתפו אותי כמה חברות שעוברות תקופה לא פשוטה בחיים.
דור ההורים (גם שלי לא חפים מפשע) מתייחס בצורה מאוד ברורה בכל הקשור לעבודה- אם מצאת עבודה מסודרת, עם תנאים סוציאליים ועוד כזו שמפגינה סוג של גמישות בכל הקשור לשעות העבודה וההתחשבות במחויבות ההורית, אז אומרים יפה תודה וממשיכים- ולא יהי. מחשבות על שינוי מצידך- בלא סיבה הגיונית מובהקת, לא תתקבלנה בהבנה כי בתקופתם הם עבדו קשה, הביאו לחם הביתה ואמרו תודה גם אם נשארו באותו התפקיד עשרות שנים. היום אני חייבת להודות שזה נראה ונשמע אחרת. החברות שלי משמיעות אמרות כמו: מה עם ההגשמה העצמית שלי? האם זה מה שחשבתי שאהיה בגיל 30+/ 40+? האם באמת צריך להתפשר על לקום עם חיוך בבוקר לקראת מה שעומדים לעשות או שיש אפשרויות אחרות שאפשר לקחת בחשבון שיקדמו שינוי בחיים?
אז אמנם אני לא מאלה שמאמינות בהחלטות ארעיות וחפוזות, מבלי לבצע חשיבה מקדימה ולקיחה בחשבון של ההשלכות, אבל גם מאמינה גדולה בלעשות את הצעד בהתבסס על תחושת בטן, התחשבות בסיכונים שעשויים לבוא לידי ביטוי והשארה מאחור של מה שלא עושה לך טוב ולא מקדם אותך- כולל הבוס, התפקיד והמוניטין שצברת. אין רע בלהתחיל דף חדש בעבודה חדשה, מקום חדש ואפילו בתפקיד שעד היום היה רק במסגרת סוג של חלום בהקיץ ולא מעבר. אני אפילו מאלה שמעודדת את החברות להרים דגל ולהגיד- לא טוב לי, אני סובלת במה שאני עושה וברור לי לגמרי שמגיע לי יותר מזה. אז מה עושים עם זה?
העצמה אישית, תעסוקתית, הסבה מקצועית, מימוש קריירה כפי שייחלנו ושהכול ישתלב בצורה הגיונית עם המשפחה שתמיד עומדת במקום הראשון, נשמע לא רע- במיוחד שיש לנו יכולת להשפיע על אורח החיים ועל המציאות שנקום אליה בבוקר (למעט מה שלא תלוי בנו כמובן).
וגם אם זה אומר להתחיל ללמוד מקצוע חדש למרות שכבר פיתחנו מומחיות בתחומנו. וגם אם זה אומר לבחון מה האקדמיה מציעה לנו או המוסדות החינוכיים שמציעים הכשרות מקצועיות שיכולות להשתלב יופי עם המציאות הקיימת ותוך כדי, לרכוש מקצוע חדש עם פוטנציאל וציפיות. גם אם אני באופן אישי לא בטוחה איך זה לחזור ללימודים אחרי שנים של מציאות אחרת. להקשיב למרצים, להפנים חומר משמעותי, להכין עבודות, להיבחן במבחנים כשיש לנו עוד כמה משימות ומטלות על הפרק ברמה היומית.
אז בעצם זה אפשרי ואפילו משהו שכדאי לקחת בחשבון. השאלה איך עושים את זה נכון ובצורה הכי יעילה ועם מינימום קשיים?
לא מתניעים עד שכל העובדות ידועות
לא מתניעים לקראת השינוי לפני שעושים סוג של סקר שוק מקיף ובוחנים מבין הפנטזיות ההיפותטיות שלנו את החלום שיביא למציאות הנכונה ביותר. הרי שהשוק מציע מבחר עצום של אפשרויות תעסוקה, מקצועות, יזמות מכל סוג שהיא וכיוצא בזה, ובכל זאת- לא בהכרח שהכול מתאים לנו, עומד במגבלות או שיש לו ביקוש שהוא לא מאתגר יתר על המידה. כדאי לבחון את לוח הדרושים, להתייעץ עם אנשי מקצוע שכבר חיים את החלום ועוסקים בענף ויכולים להעיד מה הביקוש בענף ומה המגמות הצפויות הידועות. במידה ואין כיוון מוגדר, כדאי לבדוק אפשרות לייעוץ תעסוקתי (יש לי כמה חברות שעברו את זה ונפתחו בפניהן כמה אפשרויות שלא היו בתודעה קודם). כך בעצם ההחלטה על הכיוון המקצועי נדרשת להיות מבוססת על סמך מידע אמין שנאסף ובהתבסס עליו, תכינו את התכנית שתלווה אתכם בכל צעד וצעד עד שתשיגו את היעד.
בוחרים בתבונה את ספסל הלימודים הבא
במידה והשינוי המקצועי כרוך בלימוד מקצוע חדש, חייבים להודות שהיום ענף הלימודים מציע אינסוף אפשרויות ובכדי למנוע בלבול או להמעיט לבטים, חייבים להיות ממוקדים במספר מוגבל של תחומי עיסוק אופציונאליים ולבחון היטב מה האפשרויות מבחינת הלימודים. האם מדובר בתואר אקדמי שמחייב תקופת לימודים אינטנסיבית או לחילופין- תעודה מקצועית נחשבת בתחומה שנרכשת במסגרת קורס מקצועי גמיש והגיוני. באתר בית הספר או המכללה המציעה קורסים או לימודים מסוג אחר, ניתן לבדוק מה פרטי מסלולי הלימודים, פירוט התכנים, המרצים, ההסמכה הניתנת בסיום וכל שאר המידע הנדרש ובתאם למה שמתרשם כרלוונטי, לקבוע פגישת ייעוץ שתאפשר לכן לרכז כמה שניתן שאלות, לקבל מענה ולעשות רשימה של נגד- בעד לכל אפשרויות. בכל מקרה, בהתאם לתחום- וודאו מראש מה ההסמכה הנדרשת, איזה מקומות לימודים נחשבים מקצועיים וכאלה שיפתחו את הדלתות כשתציגו אותם בקובץ קורות החיים המרשים שמהווה כרטיס ביקור.
מאצילים סמכויות ומכינים לתקופה שתבוא לטובה
אחרי שבחרתן את הכיוון, גיבשתן תכנית להשגת המטרה, חשוב לבחון מי יוכל לתת לכן יד במימושה ובו תוכלו להיעזר במהלך הדרך (בן הזוג, ההורים, חברות). במידה ותידרשו להשתלב במסגרת לימודים ותצטרכו עזרה עם הילדים- האצילו סמכויות והכינו את כל הגורמים הרלוונטיים שאכן אלו פנויים לצורך המשימה. הכינו גם את הילדים לקראת השינוי הצפוי ואת עצמכן (הרי זה לא עומד להיות פשוט). כמובן שכדאי לבחור את ה"מסייעים" ואת החולקים במשימות בחוכמה כך שתהיו בראש שקט ופנויות ככל הניתן ללמידה ולכל הנדרש במסגרת השינוי המתוכנן, כאשר אם התמזל מזלכן ויש לכן אפשרות לבחור מי יעזור ובמה, בחרו באלו שמוכנים להירתם למשימה כשהם מסכימים מרצון ולא לאחר כפיה או מתוך רגשות של חוסר נעימות לסרב. כמו כן, בחרו בצוות שניחן במינימום בתכונות אופי של רוגע, שלווה, חשיבה חיובית וכל הנדרש על מנת להוות תחליף ראוי, לכן- כששוב ברור לכן ולכולם- שזו תקופה זמנית. כשתשובו לשיגרה זה יהיה בחיוך, אין תחליף לתחושה של לקום בבוקר למציאות חדשה חיובית ומספקת
