התמונה מתוך פיקיוויקי
פעם, מזמן, עבודה פיזית היתה האידיאולוגיה בהתגלמותה. לא עוד היהודי הגלותי הלמדן. אנחנו באים לכבוש את ארצנו במו ידינו. לעדור אותה ולהצמיח בה. להפריח את שממתה. להלבישה שמלת בטון ומלט.
עם השנים נהיינו מפונקים. לא נאה לרובינו לעבוד עבודה פיזית. את זה השארנו לשכבות נחשלות בארצנו או מחוץ לארצנו. עובדים זרים כחוק ושלא כחוק. שהם יעבדו בשדות, יטפלו בזקנינו, יבנו את בתינו, ויזיעו. בעיקר שהם יזיעו. וישברו את גופם במעמסה שיוצרת העבודה הפיזית. אנחנו נשב מול המחשב במזגן.
אישה מוכרת חלב אם (צילום: Travel Stock / Shutterstock.com)
אבל מסתבר שגם זה לא נאה לנו תמיד. במחשב אנו מגלים כי יש מי שמוכרות את גופן במצוקה כדי להיות פונדקאיות. אחרות מוכרות חלב אם שאוב, ואנחנו מתחילים לכעוס- איזו מין שיטה זו כשכל אישה יכולה לעשות כסף מהגוף שלה? זה ישר גורם לאנשי ונשות הפייסבוק הטובים לאנטי.
מסתבר, שזה בסדר גמור שהכבאי יסכן את גופו בהיכנסות לתוך שריפות בוערות.
זה בסדר גמור שלוחם יחתום קבע ויסכן את חייו למעננו.
זה בסדר גמור לבנאי הסיני לבנות את השכונה החדשה כדי שיוכל לשלוח כסף למשפחה.
מתוך ויקיפדיה, אמפייר סטייט בילדינג, 1930
גברים זה הרי שונה לגמרי.
נערים בנגלדשים צועים טקסטיל (צילום: StevenK / Shutterstock.com)
זה גם בסדר גמור שהמנקה שלך תקרצף רצפות.
שהאישה בנפאל הרחוקה תשבור את ידיה על הבגדים שאת תקני בעשרים שקל ותתלונני על המחיר,
שהתאילנדית תרים את אמא שלך לאמבטיה בכל יום.
אבל לשאוב חלב??? הו לא!
מתוך ויקיפדיה באנגלית
חלב אם הוא קדוש. הוא אמור להיות נגיש רק בחדרי חדרים. בשקט. בדממה. לבד בבית. חלילה לא בחוץ. חלילה לא עבור תינוק זר. חלילה לא עבור כסף. זה חילול הקודש.
מה יהיה על הנשים האלה שחושבות שהן יכולות לעשות מה שבא להן עם עצמן? שמרשות לעצמן להניק ברחוב? שמרשות לעצמן לשאוב עודפים ולהציע לכל דורש? איך גברי העולם יוכלו למשטר אותנו אם נאפשר לכל אישה לעשות בחלב שלה כרצונה?
כן, נכון, אלו מכירות שנובעות ברובן מתוך מצוקה ועוני לחלק העשיר של העולם. אבל כמוהן בדיוק גם הגברים והנשים שעוברים חצי עולם כדי לבנות את ביתנו ולעבוד את שדותינו. אי אפשר להתנגד נחרצות לאחד ולהנות ללא נקיפות מצפון מהשני. ובכלל מי שמנו להחליט עבור העני איך להרוויח את לחמו? מי אנחנו השבעים שנשפוט אותו?
או שיש לכל איש ואישה הזכות להחליט על גופם ולעשות בו כרצונם (כל עוד זה חוקי). או שלא.
ואם לא – למה שנעצור דווקא בחלב אם? מה שונה בו? האם עבודת שאיבה שונה מכל עבודת כפיים אחרת?