מדובר בספר ילדים שונה ומיוחד.
את הספר קראתי לילדיי יהלי בן ה- 6 ורומי בת ה- 3.5.
הספר כתוב בחרוזים, בשפה עשירה וגבוהה (אולי קצת מידי לגילאים הללו אבל שמחתי להסביר להם)
בספר קריצות וחידודי לשון שגרמו לי לחייך (אין ספק שהמחברת דאגה שגם המבוגרים ייהנו מהספר).
הספר מספר על עגבנייה ומלפפון ועל השוני ביניהם, ועל כמה שאין שום סיכוי שהם יסתדרו (כולם כך אמרו), על הייחוד של כל אחד מהם והתחושה של כל אחד שהוא הכי מיוחד, עד שלבסוף קוצצים אותם ומכניסים אותם לסלט ואין להם כל ברירה אלא להסתדר ויתרה מכך, אף החלו השניים לחבב האחד את השנייה.
כששאלתי את ילדיי מה הם אהבו בספר, ומה למדנו ממנו, הם השיבו שאפשר להסתדר ביחד גם אם אנחנו שונים ואפילו כדאי לעשות זאת.
אני רוצה לצרף את דעתי האישית פה לעניין סקירות של ספרי ילדים.
אני מאוד אוהבת להקריא ספרים לילדיי ואנו עורכים לא אחת דיונים על ספרים, אך מאז "הסקירות" אני נהנית אפילו יותר מהדבר.
ולסיום אוסיף ציטוט דווקא מתחילת הספר :
"בגן הירק גדלו הם יחד,
משפחת מלפפונים בערוגה מטופחת.
ואף כי לא הכירו שום ירק אחר,
חשבו את עצמם לזן הנבחר ביותר.
ומשם במרחק כמה ערוגות
גדלה לה בנחת משפחת עגבניות.
כל מה שהן הכירו עד אותו יום
היה עסיסי ועגול ואדם.
לא היה להן מושג ירוק
על השכנים שגרו לא רחוק…. "
בקיצור היה נפלא !
קריאה מהנה.
