מן ההרים הגבוהים של סיני ועד למעמקי הים האדום – טיול לסיני הוא העסקה המשתלמת ביותר שלכם הקיץ.
לא. לא השתגעתי. הייתי בסיני וחזרתי כדי לספר על זה. חזרתי שזופה, רגועה ובעיקר מאושרת. גן העדן המדברי, שנמצא פה אצלנו בחצר האחורית, מרהיב מאי פעם ומזמין מאי פעם וכולם כולל כולם מוזמנים. טענה רווחת היא שלסיני לא נוסעים כי מסוכן. אולי, אבל אם כך אז מה תאמרו על כמה מבירות אירופה בהן התפוצצו השנה לא מעט מטעני חבלה, שלא להזכיר את ירושלים שלנו שבה אני חוששת להתהלך יותר מעשר דקות בלי להסב את ראשי לאחור כדי לראות אם אין שם מישהו שמבקש את רעתי?
הבדואים בסיני לעומת זאת לא מבקשים את רעתו של איש. הם ממתינים לנו בזרועות פתוחות, במחירים מצחיקים ועם אירוח משפחתי שיגרום לכם להרגיש בבית מהרגע הראשון. כבר ביציאה ממעבר גבול טאבה, אחרי שעוברים את המבטים הזועפים של הקצינים המצרים, מרגישים את הקצב שיורד בשתי פעימות לפחות. אולי זאת השמש ואולי זה האוויר המדברי, אבל החיוכים של נהגי המוניות צהובי השיניים שממתינים לכם אחרי אולם היוצאים אומרים את שלהם – ברוכים הבאים לסיני.
אז נסעתי לטיול בסיני ומצאתי נווה מדבר, שלא לומר גן עדן. קצת כמו שאול בן קיש שיצא לחפש את אתונות אביו ומצא מלוכה, כך נסעתי כמעט נטולת ציפיות חוץ מלתפוס קצת צבע ולנוח וחזרתי כשאני נוזפת בעצמי על העובדה שנסעתי רק לשלושה ימים. כי שלושה ימים זה רק הזמן שלוקח להתרגל לכל הטוב הזה. רק אחר כך מתחילים באמת ליהנות.
ולא שלא נהניתי – רצתי על החול, טיפסתי על הדיונות, צללתי (טוב, עם שנורקל) בים האדום, בדקתי את כל הערסלים בראס א-שטן ואכלתי כמו מלכה. מי אמר לי פעם שהאוכל בסיני "לא משהו"? אני לא זוכרת ואולי טוב שאני לא זוכרת כי זה חסך לו נאום חוצב להבות על איכות וטריות האוכל המוגש בסיני – אורז, ירקות, בשר, דגים, פירות ים, סלט, טחינה ועוד המון דברים שאנחנו מכירות מהבית אבל בבישול איטי ואישי היישר אל מיטת השיזוף שלכן על קו המים. הקצב? זמן סיני. אבל זה רק נותן לכן יותר זמן לתפוס צבע או למצוא צדפים נדירים בשיפולי החוף. וזה עוד לפני שדיברנו על הקינוחים.
אז אוכל טוב יש, נופים מדהימים – צ'ק, אירוח מלכותי ואווירה טובה תמיד היו. מה נשאר? כמה זה עולה? זה, בניגוד לכל חופשה אחרת בעולם (וגם בארץ) החלק הכי טוב. המחירים כל כך נמוכים עד כדי שגרמו לי לתהות למה אנשים טורחים לנסוע להודו בכלל? עשרות בודדות של שקלים ויש לכן חדרון קטן על קו המים, אוכל נפלא ושתיה חופשית כל היום. רוצות לעשן? נכון, האיכות לא כמו בתל אביב, אבל היי – אפשר פשוט לקנות יותר ולעשן כל היום. אם לא הטיסה לאילת, מפונקת שכמוני, הייתי מסכמת את כל החופשה בסיני בפחות מ-500 שקל. אבל יאללה, אחרי שלושה ימים כאלה וכדי לחזור בצורה חלקה ככל הניתן לציוויליזציה, לפחות שהמעבר יהיה מהיר.
בוטום ליין – אל תחששו, תארזו תיק, קחו נשימה עמוקה, חייכו, בואו רעבים, חלצו נעליים, עצמו עיניים והיכונו לחופשה מכוננת, כזו שלאחריה תשאלו את עצמכם איפה הייתם עד היום. סיני אגב, היתה פה תמיד. היא פשוט לא בעניין של יחסי ציבור.