מכתב להורים שלי –
החופש הגדול עומד להסתיים וכבר חודשיים אני פוגשת כותרות שדוקרות לי בבטן. היום בחרתי להגיב ולהודות לכם, הורים שלי.
תודה לכם שלא ראיתם בי ובחופש הגדול שלי סיוט. שמעולם לא זעקו אלי כותרות העיתונים כמה קשה לכם להיות אתי וכמה ארוך ויקר להחזיק אותי בבית.
נכון שלא לקחתם אותי לחו"ל כל שנה. לא אכלנו במסעדות וגם לא לקקנו גלידות יוקרה. אפילו חלקנו חדר אחד שתי אחיות. הייה לנו הרבה פחות ממה שיש לילדים שלי. לא היה לי תיק חדש כל שנה. בגדים חדשים קנו לי רק בחגים. הטלוויזיה הייתה בשחור לבן והיה לנו רק מסך אחד בבית. שיחקתי שעות ברחוב עם חברים שלי, רכבתי על אופניים, הלכתי ממקום למקום ברגל, נסעתי באוטובוס. רגלי היו פצועות מנפילות.
הורים שלי, לא חשבתם איך להושיב אותי עוד קצת לשולחן הלימודים ולקצר את החופש הגדול שלי, לא כעסתם על המורות שלי על שהן מעזות לנוח מהשנה שעברה עליהן או מתכוננות בשקט לשנה שתבוא. לא דיברתם אתי במילים של מצויינות והשגיות.
הייה לי הרבה פחות או הרבה יותר. אמא שלי חזרה כל יום לארוחת צהריים ואבא שלי נכנס בדלת הבית ב 16 אחה"צ.
היה לי הרבה פחות או הרבה יותר אבל היה לי כל מה שהייתי צריכה.
הילדים שלי עולים השנה לכיתה יא' ו ח'. עשיתי בחירות בקריירה שלי שוודאי פגעו בהתפתחות המקצועית שלי, "במעמדי" ובאפשרויות הכלכליות שלנו. רשימת ה"יכולתי להיות" ארוכה מאד אך איני מצטערת על ויתורים שעשיתי. אני מאושרת עם כל בחירה שעשיתי ומאושרת שהבחירות שלי אפשרו לי גם להיות עם ילדיי.
תודה לכם הורים שלי, שבסופם של חודשיים וחצי בבית גדוש ילדים, אני יודעת להעריך ולהנות מנוכחותם הרעשנית ולא עולה בדעתי לחשוב עליהם כעל "סיוט" או לכעוס על מערכת החינוך.
שתהיה לכל ההורים שנה נפלאה, תסניפו הרבה את הילדים. הם גדלים במהירות ושתהיה לכם הזכות לעשות את הבחירות הנכונות עבורכם ולהיות שלמים אתם.
רוית
