אחרי הפוסט שלי "אח יא ראב יא ראב אח יא ליל יא ליל הסדר", באמת ירדנו לאכסניה באילת.
יש לנו סדר יום קבוע כשאנחנו בחופשות, דויד יש לו לו"ז מנוחה ויהי מה, ואני מכבדת את זה.
בדרך כלל שהוא נח אני מתרוצצת בכל עיר בה נהיה.
באילת לרב אני יורדת לים, לוקחת כסא נוח בבתי הקפה שמשמיעים מוסיקה חזקה ואו בוהה בים בסוף, קוראת משהו/ פייסבוק/ מדברת עם חברות שלי ומספרת להן איזה כיף לי.(מחקי את המיותר)
אח"כ הוא מתקשר ואני חוזרת לחדר, שותים קפה, משקיעים בזוגיות, מתלבשים חמוד ויוצאים בלי תוכנית, ל- שופינג/מסעדות/ים…(מחקי את המיותר)
בלילה פק"ל "מנקיז" אין מצב שאלך לישון מבלי להיות לפחות שעתיים במנקיז.
בעשר וחצי מתחילה להקה (תמיד מגיעות להקות מחו"ל) להופיע ואני מפזזת, דויד מצטרף או לא זה תלוי במוסיקה.
וחוזר חלילה.
הפעם היה בי משהו כנוע, לא בער לי כלום תודה לאל, אפילו נחתי בצהריים בשכיבה מה שלא מתאים לי.
אמרתי לדויד "ממי נראה לי שהחליפו לך אותי"!!!
דויד אמר: יופי מתאים לי ככה.
ובכל זאת עם כל הכבוד לז'אנר החדש קפצתי מהמיטה פתאם ואמרתי לו ממי עכשיו בבקשה אל תדבר איתי איזה שעה אני עושה עיצובים.
אספתי את כל הרכש החדש מ"מול הים" והסביבה התחלתי לקפל את כל הבגדים יפה, והנחתי על שולחן הכתיבה שעמד מתחת לטלוויזיה.
התחלתי לצלם, כמובן לא תאורה ולא בטיח.
הוספתי את האקססוריז האישיים שהגעתי איתם, עגילים שאני משבצת, שרשרת שאני חורזת, סנדלים מיפו וצעיפים מזדמנים.
ואז פתאם קיבלתי דרייב לתעד את הבחירות של האאוטפיטים שלי.
מזל שאני גם מעייפת את עצמי לפעמים ובהרכב השני של האואטפיט סיימתי לאותו יום, יצאנו מהחדר הלכנו לאכול ורצנו למנקיז.
לאור הפידבקים מחברותיי אולי מדי פעם אעלה קומבינות לבוש שלי.
אירית.
ואם כבר הזכרתי אופנה/סטיילינג/גיל שלישי אז הכוהנת הגדולה שמבינה בכל דבר שהיא די.סי קיצור של הדיסקרטית יש לה מה לומר על זה מהזווית שלה:
\
