התעוררתי בצרחות ובבהלה. מה אתם עושים כשאתם מתעוררים ? אבל דבר ראשון ממש, ולא אל תענו שאתם שוטפים פנים ומצחצחים שיניים. הדבר הראשון שאדם עושה כשהוא מתעורר בבקרים או בכלל מתעורר הוא מנסה להזיז את הגפיים ולהתמתח רק אחרי זה פנים שיניים וכל השאר. אני לא שונה מאחרים, צובטים אותי לא כואב לי ? אז זהו כואב לי מאוד.פקחתי עיניים לקחתי לעצמי שתי שניות להתאושש ניסיתי להתמתח ולא זז כלום, לא זז כלום. בכלל שכחתי שאותם גפיים לא זזות באופן כללי ובטוח שלא יתחילו לזוז עכשיו דווקא כי אני רוצה מאוד להתמתח אחרי התעוררות שכזו
זה היה סימן דרך חשוב מאוד, כאן נפל האסימון, נפל כל כך חזק עד כדי כך שיכולתי לשמוע אותו מקפץ על הרצפו
אני לא יכולה לזוז !
התובנה החדשה הזאת הביאה עימה בעיה גדולה מאוד, סירבתי לישון, פשוט הייתי מחזיק את עצמי שעות ארוכות ללא שינה ואם המוח נתן את אותותיו והסביר לי שהוא חייב לנוח ולא לכמה דקות הייתי נרדמת לזמן קצר ביותר. בערבים החליטו במחלקה לתת לי כדור שינה. ם תשאלו אותי נמאס להם ממני, הייתי מתלוננת בלי סוף ובוכה בלי הפסקה. אז נמצא הפיתרון בצורת כדור לבן וקטן שהיה אמור לגרום לי ללכת לישון. אז הכדור כבר מתפזר לו כך במערכת הדם ונודד בדיוק למקום בו הוא אמור להיות, הטלוויזיה שנמצאת מולי דלקה וכוונה לערוץ מסויים, העיניים צופות בלי לדעת מה בכלל הן רואות, המוח לאט לאט מחכה לקבל את מנת השקט היומית שלו אבל לא, ממש לא, לא נרדמתי כל הלילה ולו לחמש דקות זה נבע אך ורק מהפחד להתעורר ולא להצליח להתמתח.
שוכבת ובוהה בחלון ומחכה לאור טיפונת אור שיעיד שהשמש בדרך אלינו ומביאה עימה יום חדש. במשך הלילה באו אלי למיטה 4 פעמים כדי לבקר אותי. הפעם הראשונה החלפת שקית בקטטר וטיטול, פעם שנייה להפוך אותי לצד השני, פעם שלישית סתם להציץ ולבדוק אם אני ישנה כבר בפעם האחרונה שוב להפוך לצד השני. ככה זה, מי שאינו יכול לזוז חייבים להפוך אותו כל שלוש שעות כדי שלא יתפתחו פצעי לחץ. לומר לכם את האמת, פצעי לחץ היו הדבר האחרון שהפריעו לי עם כל הבלגאן שרץ לי שם בין הניורונים כשבראש צועדת המחשבה, רק שלא ייקחו לי את הבנות. לימים כשראיתי מהו פצע לחץ הודיתי לצוות שהתעקש איתי כדי שלא אשאר על צד אחד-זה לחלק אחר שייכתב.
שוב ירד הערב ושוב האחות המטיילת בין החדרים עם עגלת התרופות, הפעם קיבלתי כדור וחצי מסתר שממש נמאס להם ממני והם מתעקשים שאני ארדם ואניח להם לפחות לחצי משמרת. יש הבדל בין רצוי ומצוי ואצלי הרצוי היה כל כך חזק שאפילו לא מצליחה למצוא הסבר לערנות המוטרפת הזאת שאחזה בי. שלא תחשבו שהייתי ערה 24/7 במשך היום הייתי שוקעת בשינה קלה וקצרה ונכון, הייתי מתעוררת בצרחות מטורפות.
קיבלתי שלושה ימי הסתגלות למחלקה ואז הוחלט שבאופן קבוע יבוא לבקר אותי פיזיוטרפיסט, הרי חייב לנסות ולאמן את השרירים למנוע התקצרות ולעורר אותם. הוא היה אימת המחלקה בשבילי, ברגע שהייתי שומעת אותו במסדרון הייתי עוצמת עיניים כדי שלא יציק לי כשאני ישנה.
שלושה ימים אנשים מגיעים ועוזבים היום הגיע סבתא חנה עם פמליה גדולה מאוד של ילדים. לא ילדים קטנים, הילדים שלה הם אלו שליוו אותה בדקו שקיבלה מיטה, ביקרו אותה הרופאים, האחיות עשו קבלה ועכשיו בדקו את השכנים, האם נאים השכנים בעיניהם.