יש ציפייה מסוימת שדווקא היום הבלוג יהיה מלא בתלונות. באמת שלא ברור לי למה. הייתה ריצשבת כיפית במיוחד. שבוע הורדה, 14 ק"מ, קמים בארבע וחצי, שטח…נשמע חלום. היה, חלום בלהות אבל חלום. ואני לא מתלוננת, שיהיה ברור כבר עכשיו. תלונה אחת לא תשמעו ממני היום. רק דברים טובים (אגב, תלונות זה דבר טוב לפי תפיסת החיים הרומנו-פולנית).
הייתי צריכה להבין את זה כבר בחמש בבוקר כשחזרתי חזרה כי שכחתי את המפתח של האוטו. אם זה לא רמז…לא יודעת מה כן. אבל לא הבנתי, ככה אני, לא מבינה רמזים, צריכה שיגידו לי את זה, רמז יעמוד לי מול הפנים ואני לא אבין אותו. יצאתי לדרך, חושך, מרגישים סתיו באוויר (רק ל-3 דקות ב5 לפנות יום, כשקריר ונעים). חצי שעה נסיעה. פארק בריטניה. אחלה מקום, נשמע קצת חו"ל, כי אם לא טסים, לפחות לרוץ במקומות עם שמות שמרגישים חו"ל. הפארק מוכר, כמובן, מהרבה מאד פיקניקים שעשינו שם, משום מה לא התקשר לי לאיזה ריצה בשבת בחמש בבוקר, אלא לאיזה סטייק טוב וקבב רומני משובח עם הרבה מוז'די (mujdei) – הסבר ללא רומנים שבינינו, זה רוטב שום שמורכב משום, עם קצת שום ועוד הרבה שום. אם רואים עננה מעל הפארק – תדעו שיש שם גריל רומני.
מילא….איזה 25 מוזרים, מודבקים ואלופים עושים תמונה ויוצאים לדרך. כולם צבעוניים, עדיין חושך וחצי ישנים לכן לא שמו לב אפילו שכבר מהמטר הראשון יש עלייה.
חשבנו עלייה קטנה, אכן קטנה, נגמרה אחרי 15 ק"מ. אבל רגע, אמרנו אין תלונות. כולה עלייה, קטן עלינו. הנחייה הייתה להיצמד לימין ולרוץ, עושים 7 וחוזרים. בקטנה, כבר אמרתי?
דבר אחד אני לא מבינה, והוא ממש נגד כל הגיון בריא, עלייה אמורה להסתיים ואחרי כל עלייה צריכה להגיע ירידה. אז איך יכול להיות שבפארק בריטניה זה לא עובד ככה? אצל הבריטים אחרי כל עלייה, יש עוד אחת, אפילו יותר תלולה ויותר ארוכה. כו'סססססססובב עמק, על מה חשבתי כשקמתי הבוקר לרוץ. כל הדרך הרגישה לי כמו משחק סולמות וחבלים (רק בלי סולמות וללא חבלים) עם הטלת קוביות רק לא לטובתי. גם כשעליתי זה לא היה לטובתי….משחק מוזר, אולי הבריטים המציאו אותו?
לפני שמישהו יריח איזה רמז של תלונה בבלוג שלי היום, אסכם: אולי רמזים אני לא מבינה, אבל בלהסיק מסקנות אני טובה:
- תקשיבו לרמזים, אם יש רמז שאומר לכם שאולי לא כדאי לצאת לרוץ אלא לעשות אחורה פנה קדימה צעד למיטה – אל תתעלמו ממנו. חבקו אותו באהבה ותחזרו למיטה.
- עליות – גם אם רצים אותן בצעדים קטנים וגם אם רצים אותן בצעדים גדולים – הן קשות באותה מידה. אל תאמינו לאף אחד שאומר לכם אחרת.
- עליות – לא אחרי כל עלייה יש ירידה, הרבה פעמים אחרי עלייה יש עוד עלייה, אחריה עוד עלייה ואחריה עוד עלייה – בסוף, הן כן נגמרות. אבל אז כבר לא מרגישים את הרגליים.
- ירידות – באופן כללי, ירידות הן דבר מבורך, אבל אחרי על העליות והמסקנות מנק' 2+3 לא מרגישים את הרגליים, וקשה ליהנות מירידות, גם אם הן משובחות.
- ירידות – כמה שהשין כואב בעלייה, לא משתווה אפילו לכמה שהוא כואב בירידה.
- אם את צריכה לעשות 14 ק"מ ועושה במקום 15 ק"מ, (גם אם הלכת קצת לאיבוד), את מכורה. גם שיחה עם כבשה בדרך לא תעזור (בטח אם הכבשה היא פסל).
- אם את לא עוצרת באמצע היער ומקללת את כל העולם על כל העליות שעברת על הבוקר – את מכורה.
- שלא תגידו שאני מתלוננת, עוצרת בשיא, אחרי 8 תובנות מאד חשובות. אה….הנה השמינית – אם אורנה לא מודיעה מראש שזה מסלול קשה, זה מסלול קורע. (זה רמז שצריך לדעת כבר לקרוא). אם אורנה יוצאת לבחון מסלולים – תנשמו עמוק, הרבה עליות ובורות יגיעו בהקדם…..
למה לי פוליטיקה עכשיו: הפינה הפוליטית. אני לא רצה לשום מקום, לא למועצה ולא לרשותה. אבל הכל מתחמם לקראת הבחירות ויש לי (מפתיע) מה לומר. לא על המועמדים ולא על מה הם עושים. אלא למי שכותב להם את הסלוגנים – מועמד אחד משתמש בסלוגן "כי טוב בגן יבנה". נו שוין, אולי אתה צודק, אולי טוב פה, הגזמנו, סה"כ בסדר. אבל יש מה לשפר, ותמיד צריך לשאוף ליותר. אז למה להישאר בטוב? למה לא להכריז שרוצים לקחת את גן יבנה למצוין? למה להישאר בינוני? רק אומרת…..
#לאן_את_רצה_TantiRoza
