בעוד אחד מאותם צירופי המקרים שבחיים, שלושה ימים לאחר שצילמתי את חלון הראווה השמח של נעלי גזית ופרסמתי בפוסט "window shopping", הוזמנתי לצפות בצילומי הקטלוג של נעלי גזית בבר קטן ברחוב נחלת בנימין בת"א.
כל מי שהעבירה את נעוריה בשנות השמונים המאוחרות או התשעים המוקדמות, זוכרת את נעלי גזית כשם נרדף לפאנק ביזארי. המגניבים היו נוסעים לחנות נעלי גזית ברחוב דיזנוגף בת"א כדי לרכוש לעצמם זוג נעלי עור שחורות וגסות, עמוסות אבזמים ומצויידות בפלטפורה שנישאה לעיתים עד לגובה של 20 ס"מ. כל זה שולב עם בגדים שחורים, חולצות גזורות, חגורות ניטים, המון שחור בעיניים ופאסון של מגניבות. אני, אם שאלתן את עצמכן הייתי דווקא מהאסכולה של אדידס סטאן סמית.
"נעלי גזית" הוקמה לפני כ -25 שנים ע"י הבעלים והמעצב אליאב וינר. במהלך כל השנים הרשת נשארה באותה בעלות ואליאב ממשיך לעצב לבדו את רוב הדגמים. כמו כולנו, גם הוא התבגר ועם השנים נזנח המוטיב האוונגרדי שבעיצוביו והרשת יישרה קו עם טרנדים עולמיים ומקומיים, עם סטיות תקן קלות. הנעליים מיוצרות ברובן בסין, חלקן באירופה ומקצתן במפעל ישראלי בצפון.
כשהגעתי לצילומי הקטלוג שוחחתי עם מנהל החברה. מעבר לפרטים על הקולקציה, החנויות, ההשראות והקונספט, היה לי חשוב לבדוק איתו את עניין האיכות. לא אחת נתקלתי בין חברותיי בתלונות על נעלי גזית שלא הצליחו להחזיק מעמד במשך עונה שלמה לאחר שנקנו. גם אני מצאתי עצמי ממעיטה להכנס לגזית לאחר שהתאכזבתי מזוג או שניים שנקנו שם לפני שנים. ייאמר לזכותו של המנהל שהוא הודה כי אכן היתה להם בעיה של ייצור בעיקר בשנת 2005. מאז הם החליפו את המפעלים בהם הם מייצרים ודואגים לשים דגש על האיכות לצד שמירה על מחירים נמוכים.
נעלי גזית כמעט ולא מפרסמים בדרכים המקובלות. לא תראו פרסומות בטלויזיה או שלטי חוצות גדולים. גם פרזנטורית מפורסמת אין להם. עם 40 חנויות ברחבי הארץ וייצור של כחצי מיליון זוגות נעליים בעונה, הם סומכים על הלקוחות שייקנו יהנו ויחזרו. המבחר בחנויות מאוד גדול וכמעט כל אחת תוכל למצוא דגמים לטעמה. מנעלי סירה קלאסיות, סנדלי עור פשוטים ומבחר גדול של צבעים ניטרליים ואימומים סטנדרטיים ועד שלל נעלי עקב של 10-15 ס"מ ופלטפורמות אימתניות בצבעים הזוהרים של העונה. בכל הנוגע לטרנדים נעלי גזית הולכים לקצוות.
לצילומי הקטלוג גייסו את הדוגמנית האנונימית לילי ארקוס ואת הצלם המוכשר איתן טל שמצלם את הקטלוגים של גזית זו העונה הרביעית, מלווים במשרד יחסי הציבור הצעיר של דרור פינטו. האמינו לי, מעט מאוד זוהר יש בצילומי קטלוג. הסט הנבחר היה בר תל אביבי שקיבל מראה של אולם ספורט להתאים לנעליים שקיבלו השראה מאותו עולם, צלם, סטייליסט, מעצב שיער (שלבושתי פניתי אליו בתואר ספר), מאפרת ודוגמנית שנדרשת לפעולות אקרובטיות יוצאות דופן ע"מ להצליח להציג את הנעל בצורה הטובה ביותר ועדיין להיראות חיננית ומרוצה. וסקסית. ברור שסקסית. בזמן שלילי ניסתה למצוא עצמה על החמור שהוצב כתפאורה ואיתן ניסה למצוא כל פריים אפשרי כדי שהנעל תיראה הכי טוב שאפשר (סוליה! אני רואה יותר מידי סוליה!) , אני צילמתי את הנעליים ממתינות בקופסאות ואת האוירה על הסט במצלמת הסמסונג גלאקסי שלי. לצילומי הקטלוג הביאו בעיקר את דגמי הקצה, אלו שרובנו לא נמצא עצמנו צועדות עליהן. צבעים בוהקים ועקבים לא הגיוניים. בחנות עצמה ראיתי דגמים שאהבתי הרבה יותר, דרור היחצ"ן הסביר לי שלקטלוג לא מצלמים את הסטנדרט כי זה פחות מושך את העין. אולי כמו כולנו, כשדרור יגיע לגיל 40 הוא יבין שפרקטיקה זו לא מילה גסה. מצד שני, דרור כנראה צודק ולי אין מושג ביח"צ.
סט הצילומים- בר השפאגט, רחוב נחלת בנימין ת"א
הנעליים ממתינות לתורן
הדוגמנית- לילי ארקוס והצלם איתן טל
בזמן שהדוגמנית מחליפה תלבושת ונעליים איתן בודק את התוצאה והצוות מעביר המון זמן ריק בין הברשת השיער להחלפת האודם.
הן כבר צולמו ועברו צד-
כשהצוות יצא להפסקת צהריים, לפני המעבר לחלקו השני של הבר לצילומים באוירה סלונית, אני יצאתי חזרה למציאות שלי בדרכי לאיסוף מהגן בנעלי האוקספורד השחורות והשטוחות שלי (מזארה כמובן).
מי שמעוניינת בנעליים טרנדיות לעונה במחיר סביר תמצא את מבוקשה בנעלי גזית. חובבות הפלטפורמות והעקבים הגבוהים יחגגו. נעלי ערב קלאסיות כנראה עדיף לחפש במקום אחר.
מחירים-
129-399 ש"ח (ישנם מספר דגמים מעור, הרוב סינטטי)
מידות- 36-41