שקית קטנה כחולה, הדפס זיקוקים צהובים על אחד הצדדים, ו בפנים, סוכריה קטנה על מקל , כדי שהסוכריות ידבקו. הייתה אפשרות לשפוך את תוכן הסוכריות הקופצות יש לתוך הפה , ואז היום התפוצצויות ענקיות , כמעט גרעיניות בתוך הפה.. וברגעי ההתפוצצות גלי חום עדינים מלאו את החלל בפה ונדבקו לשיניים. רגשי האשמה שבתוכי בימים האחרונים- הן סוכריות קופצות. התפוצצויות גרעיניות בתוך הלב, ונחשולי אש קטנים בבטן , ובכל נשיפה החוצה הרגשתי כאילו אני יורקת אש. ובכל זאת כשהלכתי בים ונשמתי ונשפתי את האש שבתוכי- כל שיכולתי לחשוב הוא על סוכריות קופצות. רגשות אשמה הם כמו סוכריות קופצות- הן מופיעות כשהיקום החליט עבורך לעבור איזה שיעור לחיים ואז נפתחת השקית הכחולה הזו שבתוך הלב, יש משהו מן כח כזה שפותח את השקית הזו לאט לאט ובנחישות- ימימה קוראת לזה גורם מזמן- סיטואציה, מע' יחסים, הבנה, שזימנת לחייך כדי לעבור את השיעור הבא לטאטא את אבק הכוכבים כדי לראות את הזוהר שמתחת. השיעור שלי היה בהצבת גבולות, לחברים, למשפחה ובסופו של דבר לעצמי. בתוך השקית היו לפעמים חתיכות גדולות של סוכריות מתפוצצות, וזה היה קצת מכאיב בחייך העליון, או בלשון… הלשון שדרכה גולשות המילים למשפטים, לאור, להבנה, לתפיסה לשינוי. חברה טובה שלי אומרת שהצבת גבולות לסביבה היא בעצם אהבה עצמית, אהבה וכבוד לעצמך, לרצונות, ליכולות, ולסף שלך מול עצמך- למי שאתה … אהבה או חוסר אהבה בסופו של דבר היא שורשם של כל מערכות היחסים בינך לבין עצמך או בנך לבין אחרים… אהבה מזכירה לי סוכריות, מתוקות וצבעוניות- וכשהן קופצות ומשתוללות, הן מזכירות לי לחזור לאהבה… שלי לעצמי, לילדה שבי, ואז העיניים מבריקות מאורה של האהבה.. ואפשר לשוב והתבונן בעולם באהבה.. וכמה שהיא יפה האהבה, כמה שהיא אין סופית ומתגלה כל פעם מחדש.