קראתי ספר והייתי שקועה בעולמות אחרים כשצלצול הטלפון הרעיד את השקט של שבת אחר הצוהריים.
בתנועות עצלות חיפשתי אחר הטלפון.
"מגיעה לי מזל טוב, נולדה לי נינה!!" – שמעתי את קולה של חברתי, כמעט צועקת, ללא הקדמות מיותרות, מבשרת את החדשות המשמחות.
ידעתי שזה קרוב, אבל עכשיו שזה באמת קרה, נאלמתי דום לרגע, קפאתי על מקומי. בשנייה עברו במחשבתי מעל חמישים שנות חברות.
את שרה וורה הכרתי במסגרת עבודתנו, אני בבנק קופת עם והן בבנק דיסקונט. כמתלמדות נשלחנו כל יום לסניף הדאר שם היה מרכז איסוף שיקים שהופקדו ונועדו להעברה מבנק לבנק.
מהר מאוד גילינו כי שלושתינו עוד לא בנות עשרים, וכבר נמצאות בהכנות לחתונה וכי לגמרי במקרה שרה ואני רכשנו דירות בקרית חיים בשכונה חדשה, בית ליד בית שרק דשא גדול מפריד בניהם. ורה קנתה בית בעכו אבל הקשר נשמר.
כשנה לאחר היכרותנו, בוקר אחד נשארתי בבית, הרגשתי לא טוב, ובעודי מסדרת את המצעים בחלון שינשמו קצת אויר צח, ראיתי את שרה. התפלאתי לראותה, הרי היא צריכה להיות בעבודה.
שאלתי – "מה קרה את חולה?" והתשובה הייתה – "כן, במחלה בריאה, אני בהריון."
"כמוני כמוך" – עניתי לה.
ורה גם היא הייתה בהריון במקביל אלינו ומשם והלאה צעדי חיינו היו משולבים זה בזה.
שרה ילדה ראשונה, ואנחנו מיד אחריה, וכך שלושת הבנים שלי שלוש הבנות של שרה ושני בנים ובת של ורה נולדו לסירוגין בהפרשים קטנים. בנינו משפחה וחיים שלמים והן חברות שלי עד היום.
בשמחה ועצב, בקושי והצלחה, בבריאות ומחלה, בכל שעה ובכול מצב היינו שם האחת עבור השנייה. ילדנו, גידלנו את הילדים, חתננו אותם, נולדו לנו נכדים והנה עכשיו החיים הובילו את שרה עוד צעד קדימה, היא קבלה את התואר המכובד סבתא רבא.
אני מרגישה מאוד רחוקה מהמקום המכובד הזה, ובכול זאת הוא מרגש אותי מאוד.
אז מזל טוב לך חברה יקרה, לך ליוסי ולכול השבט הנפלא שעומד לצידך. שתדעו רק נחת והנאה מפירות עמלך.
לא נשאיר אותך הרבה זמן לבד, ורה ואני עוד מעט מגיעות……..
