נעים מאוד, אני ריבי, בת 53, נשואה, אמא לשלושה, סבתא לשניים.
רגע, רציתי להציג את עצמי, ויוצא שאני משתמשת רק בתוויות, ולא באמת מציגה את עצמי.
אז מי אני?
אם נוריד את כל האמא של…אשתו של…הבת של…מה נשאר?
נשאר משהו?
מי אני באמת? מה אני באמת?
אף פעם לא עצרתי לרגע וניסיתי לתאר מי אני באמת.
פעם ראשונה שאני עומדת מול השאלה הזו ומנסה להשיב לה באמת.
לענות מתוך האמת הפנימית שלי, בלי מסכות, בלי העמדות פנים, פשוט לענות על השאלה הלא פשוטה – מי אני.
אז, נעים מאוד אני ריבי, אישה עצמאית, בטוחה בדעותיה ובמעשיה.
אני עצמאית?
עד לפני כמה שנים טובות, לא הייתי מעזה להציג את עצמי כעצמאית, הייתי מאוד תלותית.
חששתי להביע את דעותיי, פחדתי ממה יחשבו עלי, על הדעות שלי.
בכלל, עד לפני כמה שנים פחדתי בכלל לדבר בפני אנשים, ובטח שלא לעמוד על במה ולדבר מול קהל.
כן, אני ריבי, ואני חסרת בטחון לחלוטין.
או שאולי כבר לא?
אולי יש לי כבר בטחון? עובדה אני מעזה ואומרת, עכשיו, מול כולם שאני חסרת בטחון.
מה זה אם לא בטחון?
אז נעים מאוד, אני ריבי, ובחמש השנים האחרונות אני מגשימה את החלומות שלי.
אני? מגשימה? חלומות?
פעם לא ידעתי מה זה חלום. לא העזתי לחלום, אז בטח ובטח שלא חשבתי שחלומות אפשר גם להגשים.
וואו, עכשיו כשאני חושבת על זה, אני ממש, אבל ממש מגשימה את החלומות שלי בתקופה האחרונה.
ועם יד על הלב, זה ממש תענוג.
אה, אני גם ממלאה את התשוקות שלי. (לא, לא בהקשר שמיד עולה לכם לראש)
תשוקה, אמא'לה איזו מילה.
פעם לא היה לי האומץ להגיד אותה, בטח ובטח שלא לחשוב על למלא את התשוקות שלי.
טוב, התחלתי להיפתח אז יאללה הולכת על כל הקופה.
נעים מאוד, אני ריבי, ובשנים האחרונות אני שמה את עצמי במקום הראשון.
אני. במקום הראשון.
ששש…. שקט, שאמא שלי לא תשמע.
לא בטוחה שהיא תבין איך אני מעזה לשים את עצמי במקום הראשון, אולי אפילו קצת תזדעדע.
הרי במקום הראשון צריכים להיות הילדים והבעל, ואני האחרונה.
כן, לצערי, על זה גדלתי.
על להתפשר ולחיות מהשאריות שנשארו, אם נשארו, אחרי שכולם כבר קיבלו את שלהם.
אז אם כבר הכרנו, אני יכולה ללחוש לכם (מבטיחים לא להעביר הלאה?) שאני כבר מזמן לא כזאת.
לקח זמן, אבל הבנתי, למדתי ויישמתי – גם לי מגיע, גם לי מותר להיות במקום הראשון.
תזכרו, הבטחתם לא לספר לאף אחד.
חושבים שאתם כבר מכירים אותי?
רגע, יש עוד דברים שאני.
אני אמא, רעיה, בת וסבתא, שיודעת להגיד "לא".
למדתי להגיד "לא מתאים לי עכשיו".
בפעם הראשונה שאמרתי לא, ממש נבהלתי, פחדתי שהשמיים יפלו עלי. זה לא קרה, ומאז אני אומרת לא בביטחון הולך וגובר.
כן, גם לי מותר להגיד לא.
לא מתאים לי עכשיו, לא בא לי עכשיו, פשוט לא.
בלי להרגיש לא נעים.
אז מי אני?
אני ריבי, אישה, בעלת בטחון, עצמאית, מגשימה את החלומות והתשוקות שלה, שמה את עצמה במקום הראשון, יודעת לעמוד על שלה, יודעת להגיד לא.
אני ריבי, ועכשיו תורי.
להגשים, לחלום, לחיות.
ובגדול.
כי מגיע לי.
היום אני עושה רק מה שאני אוהבת, רק מה שאני חושבת, רק מה שעושה לי טוב.
(שנייה, הולכת להביט במראה, לוודא שבאמת אני כותבת את המילים האלה).
נעים מאוד,
אני ריבי, אני עוד הרבה דברים, מוזמנים לעקוב.