נסיעה לקאבלה יום 3
ןתחנת האוטובוס היא חוויה בפני עצמה. איך שמתקרבים מתנפלים עליך, יש מספר אוטובוסים וכולם רוצים למלא את האוטובוס. מסתבר שאלה חברות פרטיות שמפעילות את הקוים ויש תחרות בין אחד לשני על הלקוחות. נכנסים למגרש חניה גדול כל האוטובוסים מחכים ומשכנעים את הנוסעים לקנות אצלם, כולל חיבוקים וצחוקים וכמובן שלקוח מסכים יש מחיאות כפיים וצהלה מסביב, גם של המתחרים. כל כמה דקות עולה משהו ושואל אם רוצים לאכול, מוכרים את כל הסחורה האפשרית כולל שעונים, תיקים, שתיה אוכל חם בצלחות, בננות ובוטנים. ממש חגיגה גדולה. 4 שעות ארוכות לקח לנהג שלנו למלא את האוטובוס לפני שיצאנו שבמהלכן הספקתי גם לשמור על תינוק. אישה עלתה התחשבה לידי יחד עם תינוקת צעירה עטופה יפה יפה ועוד ילדה. שתי דקות אחרי שהתיישבה פונה אליי ומבקשת שאשמור על התינוקת כי חייבת ללכת, שאלתי אם היא משאירה גם את הגדולה, כן היא אמרה והלכה. נשארתי עם תינוק קטן בידי לא יודעת מה יהיה, אפילו עם חשש מסויים שאולי היא לא תשוב. הנוכחות של הילדה הגדולה יותר הרגיעה אותי, כאילו הבטחה שהאם תשוב. ובכן זה לחג כמעט שעה אבל היא חזרה, וכאילו לא קרה כלום הזמינה צלחת אוכל לה ולביתו הגדולה. אחכ סיפרה שהיא רופאה, התינוק בן שבוע והיא נוסעת למשפחה לחופשת לידה- חצי שנה. שיעור באמון.
הגעתי בלילה, הילדים רצו אלי וחיבקו אותי welcome madam, mizunga in the house