ללכת לאיבוד זה מפחיד, נורא
הרי לא אדע איפה אני, לא אכיר שם אף אחד ואיך אחזור?
דפיקות לב, מתחילה להזיע בגב התחתון, מדמיינת איך אני לא מוצאת את הדרך חזרה הביתה ואיך בתוך כל החושך הזה אני לגמרי לבד.
עד לא מזמן צמד המילים "ללכת לאיבוד" העירו בי תחושות קשות.
לפני כחודש שאלה אותי גבירה חברתי היקרה "הולכות לאיבוד בתל אביב, את מצטרפת?"
האוטומט שלי נרתע, זה מפחיד, נורא!
אבל אני אוהבת אותה סומכת עליה יודעת שהיא מכירה כל סמטה בתל אביב, אז אמרתי "כן"
שמעתי את עצמי והופתעתי, אבל החלטתי שאני מתמסרת, משחררת ונהנית.
ואני שרגילה לשלוט בהכל, החלטתי לעשות בדיוק ההיפך ולהתמסר לחלוטין. מלבד שעת ההגעה לא ביקשתי מידע, אם לזרום אז עד הסוף.
ואם אלך לאיבוד על באמת, לקחתי איתי את החברות הכי טובות שלי