.
.
חמש אבני חצץ בשקית קטיפה. כדור מעיכה בצורת אגרוף שחור. משחק אותיות ישראל-פלסטין ללא פתרון. שוקולדים בצורת רובי 16־M. בובות מהנהנות בדמותם של בגין, סאדת וקארטר. בתערוכה "נושאת מטוסים: רעיונות אמריקניים באדריכלות ישראלית", שהוצגה בביאנלה לאדריכלות בוונציה ומוצגת בימים אלה במוזיאון ישראל, זוכה סוגיית ה"ישראליות" והשפעתם של אירועים חברתיים, כלכליים ופוליטיים על התרבות המקומית ועל מאפייני השפה העיצובית בישראל לטיפול מרענן ואטרקטיבי.
התערוכה מתייחסת לישראל של אחרי שנת 1973, מתמקדת בהשפעה האמריקאית על הבנייה, הכלכלה והפוליטיקה בישראל, ומביאה לידי ביטויי את השינויים שחלו במדינה שעברה מתפיסות רווחה וסוציאליזם של מדינה בהקמה, לתפיסות קפיטליסטיות של מדינה המונעת מאינדיבידואליזם ותרבות צריכה. שם התערוכה "נושאת מטוסים" נגזר ממשפט שאמר אלכסנדר הייג, מזכיר המדינה האמריקאי (1981-1982): "ישראל היא נושאת המטוסים האמריקנית הגדולה בעולם שאי אפשר להטביעה…".
בתערוכה נבחנת האמריקניזציה של המקום הישראלי דרך ארבע "תופעות" דומיננטיות שזוהו במחקר שעשו אוצרי התערוכה ארז אלה, דן הנדל ומילנה גיצין אדירם על האדריכלות המקומית משנות ה-70. השמות להן זכו התופעות הן "סימנים", "איים", "בני ברית" ו"שווקים", כאשר כל תופעה זוכה לטיפול של אמן המתייחס אליה ונותן לפן המחקרי/אקדמי אינטרפרטציה במיצב המוצג בחלל התערוכה.
"סימנים" עוסקת בכוח החברתי והפוליטי שגופים ואנשים פרטיים ניסו לייצג דרך בניית פרוייקטים של עוצמה דוגמת מגדלי עזריאלי או מגדלי אקירוב ומקבלת ביטוי בעבודה של אסף עברון.
"איים" בוחנת את התפצלות המרחב הישראלי לסביבות נפרדות בעלות ארכיטקטורות שונות ומקבלת ביטוי במיצב של יאן טיכי – מודל טופוגרפי של פארק התעשיה בתפן, כפר ורדים והכפרים הערביים סביבו, העשוי מקרח. כל יום הקרח נמס, הגוש הופך סדרת גופים הצפים במרחב, מתנגשים, מתרחקים ומעוררים למחשבה על ההשלכות הפוליטיות והחברתיות של תכנון המרחב.
תחת הכותרת "בני ברית" מוצפת מערכת היחסים בין המדינה ליזמים פרטיים כחלק מקידום מטרות לאומיות. בעבודת וידאו של האמנית נירה פרג מתועד תהליך הריסת מבנה בירושלים. פעולת ההריסה, שנועדה לישר את הקרקע עבור יזם פרטי, מתבצעת על ידי פיקוד העורף שהופך את המהלך לתרגיל אימון בחילוץ נפגעים וגופות ומשאיר ליזמי הנדל"ן שטח נקי לבניה המחודשת. בתיעוד הלא מבוים, לצד כוחות פיקוד העורף הלבושים מדי צבא אמריקאיים, מתאמנים צוותי הריסה של צבא ארה"ב המוסיפים רובד נוסף לכותרת בני ברית. בצדו השני של המיצב מוצג כביש 6 – עוד פרוייקט בו המדינה והיזמים הפרטיים משתפים פעולה ומשתמשים זה בזה על מנת לממש תכניות שמשליכות על אופיו של המרחב הישראלי .
"שווקים" מתייחסת לאחת התופעות הדומיננטיות בהשפעה האמריקאית על מדינת ישראל – תרבות הצריכה ותרבות הקניונים. במיצב עתיר תמונות של הצלם הגרמני פלוריאן הולצר מתאפשרת הצצה על מבני הקניונים ועל הדינאמיקה המתרחשת בחללים המסחריים הרבים שנבנו בישראל במהלך מספר מועט של שנים. את התמצות הרעיוני של האמריקניזציה של המקום הישראלי ניתן לראות בתמונת חזית של קניון איילון – הקניון הראשון בישראל – בה ניתן לראות מפגש תרבותי של סמל המנורה היהודי/ישראלי לצד הM המזוהה של מקדונלדס האמריקאית.
למול כותרת התערוכה המצהירה על עיסוק באדריכלות, זוכה דווקא הרקע ההיסטורי תרבותי של התקופה למקום של כבוד דרך סדרת פריטי "קידום מכירות" משעשעים והומוריסטים המתייחסים לסיטואציות בתרבות המקומית והופכים אירועים מכוננים ביחסי ישראל ארצות הברית למוצרי צריכה. האובייקטים, שאת רובם עיצב המעצב טל ארז, מוצגים בחלל התערוכה על גבי פודיומים שחורים כאשר לצד כל מוצר רשום האירוע אליו הוא מתייחס. הכניסה לחלל התערוכה נעשית דרך "חנות" בה מוצגים אותם אובייקטים בתצוגה מסחרית, בה ניתן לרכוש את המוצרים, כאשר אקט הרכישה (וקשה לא לרכוש) הופך את המבקרים לחלק מ"מיצג" ומתקף את הפיתוי הקאפיטאליסטי של התרבות המקומית החדשה.
מימוש הקונספט האוצרותי של חנות מתנות המהווה חלק מחווית התערוכה הופקד בידיו של ארז, שניצב מול הסוגייה איך הופכים רשימת אירועים מההיסטוריה המקומית למוצרי צריכה אטרקטיביים. לדבריו מה שהבהיר את אופי המוצרים הרצויים היה כאשר האוצרים הגיעו אליו עם בובות עם ראשים מתנדנדים, מהן נולדו בהמשך בובות חתימת הסכם השלום בדמותם של בגין, סאדאת וקרטר. ברוח הדברים הזו ובזמן קצר מאוד, שמאפיין תהליכי עבודה במקום הישראלי, הוא תרגם סדרת אירועים ל-25 מוצרים שיפתו את המבקרים ויעזרו לתקף את האמירה על צרכנות כפייתית. מה שהוביל את ארז בתהליך העיצוב הייתה הכוונה שבמפגש בין המבקר למוצרים בחנות יופעלו מנגנוני החשק של המבקר והוא ירצה לרכוש אותם ולהפוך אותם לשלו. בהתחשב בנושאים הנפיצים בהם מתעסקים המוצרים האירוניה וההומור הפכו כלי חיוני בתהליך העיצוב ולדברי ארז זו הייתה הדרך לפרק את המתח ולקרב את האנשים לעולמות התוכן המורכבים הניצבים מאחוריהם.
"חמש אבנים" – האינתיפאדה שפורצת מלבה שוב את הסיכסוך הישראלי פלסטיני
בניית מודלים – "גוש אמונים" שמה למטרה לישב יהודים בשטחים הכבושים
אגרוף מעיכה – תנועת הפנתרים השחורים שהוקמה בהשראת תנועה בארה"ב מפגינה בירושלים ;
בובות מהנהנות – חתימת הסכם השלום על ידי בגין, סאדאת וקרטר
"sweet 16" – רובי 16־M ששלחו האמריקאים כחלק מהסיוע הצבאי לישראל
חוברת צביעה – שידור הטלויזיה בצבע הראשון בישראל : הביקור ההיסטורי של הנשיא סאדאת בישראל
משחק מונופול מקומי – הפרטת חברות בנקים ושירותים ציבוריים בישראל
.
חווית העיצוב והייצור של סדרת המוצרים יכולה ללמד לא מעט על עיצוב במקום הישראלי, על המנגנונים המניעים אותו ועל סוגיות של לוקאליות וגלובאליות בשדה העיצוב. באופן אירוני כדי לייצר את המוצרים שייצגו את ישראל עבד ארז עם 23 ספקים בסין הולנד ואנגליה. תהליך העיצוב, שהתבצע בשרשראות מיילים ברשת, ממחיש את השינויים והאפשרויות שפותח השדה. לדוגמא, ארז מספר שהעבודה על הבובות המהנהנות התנהלה בתכתובת של כ-160 מיילים בהם הוא שלח תמונות עם מראה גוף בחליפה ואופן הצבה, על פי התמונות עוצבה דמות חימר מתאימה ונשלחה תמונה שלה בתגובה ארז שלח תיקונים והערות (שיניים פחות בולטות, פחות שיער בצדדים) וחוזר חלילה עד להשלמת הדמות. לדבריו רק על גוון העור של סאדאת היו כ- 15 מיילים עד ההסכמה, כאשר המחשב, הרשת והמילים שהיו כלי העבודה הובילו לתוצאה הסופית הרצויה.
לשאלתי מה המוצר האהוב עליו ביותר הוא מכוון ל"פתרון הסיכסוך" – פאזל הבנוי מהאותיות המרכיבות את המילים ישראל ופלסטין שלא באמת ניתן לפיתרון, אבל מדגיש שבסופו של דבר מה שחשוב זה לא עיצוב של כל פרט אלא העיצוב של החנות כמכלול והחוויה שהיא מעבירה.
"פתרון הסכסוך" – הסכם אוסלו מגיע למבוי סתום
.
ארז מייחס משמעות רבה לעיצוב כתחום תרבותי ביקורתי. לדבריו עיצוב יושב בלב תרבות הצריכה ויש לו כח אדיר לפעול מתוך המערכת ולהשתמש בה כדי לייצר שינוי. בחנות, נקודת ההתחלה של התערוכה, ניצבים המוצרים כאובייקטים של תשוקה. בחלל הפנימי נטענים המוצרים בהקשר דרך אופן הצבה הנשען על אירוע היסטורי והטקסט המלווה אותם. ביציאה מקבלים הפריטים בחנות נקודת התייחסות חדשה וכשמחזיקים את האובייקטים ביד ומשחקים איתם מתגלים רבדים נוספים של משמעות שלצד החיוך מעוררים לעוד מחשבה.
באופן אישי מצאתי עצמי משתפת פעולה עם מנגנוני ההתשוקה הקפיטאליסטיים, ממלאת "שקית הפתעות" עם אובייקטים שהעלו חיוך רחב על פני ומשמרת את החוויה דרך אוסף מזכרות שבהמשך חילקתי בהנאה בין חברי.
.
.
"נושאת מטוסים: רעיונות אמריקניים באדריכלות ישראלית" ; מוזיאון ישראל, ירושלים ; 3 בנובמבר 2013 עד 4 בינואר 2014 ;
אוצרים: מילנה גיצין-אדירם , דן הנדל וארז אלה.
משתתפים: פרננדו גוארה, פלוריאן הולצר, יאן טיכי, אסף עברון, נירה פרג ; עיצוב המוצרים: טל ארז
.
.
