צילום: מאיר פרי

השנה זו השנה השישית שתיאטרון תמונע מקיים את פסטיבל תמונע לתיאטרון פרפורמנס ומחול.

הוזמנתי למופע  מחול שנקרא נוף. שם המופע סקרן אותי , היה  לי מעניין לחוות איך אני מקבלת תשובות ואת מקום הסקרנות תופסת ההתרגשות של הגילוי.

הפתעה נוספת היתה בעת כניסתי לאולם,  באולם אין במה, יש שני טורי כסאות  עם רווח ביניהם  שהסתבר כמשטח ההופעה שבקצהו ממוקמת התזמורת.

המופע מתחיל ללא כיבוי אורות, רקדנית נכנסת ומתמקמת במרכז השביל. כל העיניים ממוקדות בה,  משתרר שקט, ואז לאט לאט  נכנסים הרקדנים האחרים ומתחילות להתפתח דינאמיקות מגוונות ביניהם. כל ההתרחשויות  בליווי אורות וצלילים.

האסוציאציה הראשונה שעלתה לי הייתה: מדובר בתקשורת בין בני אדם ללא הבדל מין. היו שם מבעים של אהבה, דחייה, קירבה, ריחוק, שילוב, הססנות,שיגעון, לחץ, מלחמה של יחיד, מלחמה של קבוצה, משא , התערטלות משכבות, ממסכות. כל ההתרחשויות נוגעות במוכר. המעברים  החדים שבין המופעים יצרו אצלי  תחושה של אי שקט  וצפייה, ואז נפל האסימון שיש כאן אוסף של סיפורים קצרים שמסופרים בשפת הגוף.

למה נוף?

בסוף המופע  התקיימה שיחה עם היוצרים והרקדנים. על פי אבי קייזר: "לכל אדם במשך היצירה שלו יש דברים שהוא רוצה להתרחק והתקרב… הנוף זה כל הזמן. הנוף משתנה כל הזמן. רצינו  להשליך את המונח נוף גם על הריקוד. במצב שבו הרקדן נמצא , הנוף זה היום עכשיו, זו הנוכחות שלכם."

אכן מכל מקום  ישיבה באולם רואים נוף אחר. הרבה פעמים לא ניתן לראות בו זמנית את כל הרקדנים וכל אחד רואה ומתמקד בנוף שנמצא בטווח הראייה שלו.

 הרקדנית מרים אנג'ל אמרה בשיחה:" הנוף והשינויים זה כמו בועות".

המופע נוף הוא מופע אימפרוביזציה המורכב מהרבה מופעים קטנים שמייצגים מקרוקוסמוסים. מדובר בסוג של עבודת מעבדה שחוקרת תוך כדי.

הרקדן סרג'יו אניוניו: "יש נוף פנימי ונוף חיצוני וכל אחד מקרין על ההסתכלות שלך."

במופע נוף חמישים אחוז מהחוויה נעשה על ידי הקהל. הקהל הוא חלק בונה של החוויה.

השחקנים עוברים בתוך הקהל יש החלפת מבטים עם הצופים וכאמור כל ההתרחשות במרחק נגיעה וממוסגרת על ידי הצופה בהתאם למקום המצאותו בחלל .

מהו פסטיבל תמונע?

"הפסטיבל מזמן לצופים שישה עשר ימים של יצירה עצמאית מהארץ ומהעולם שמבקשת לייצר תגובה למציאות הקיימת, לייצר מציאות תרבותית חדשה"

המציאות כיום  רוויה באלימות , במתחים ואי וודאות לגבי העתיד. האנושות נמצאת במצב של הגדרה מחדש הרבה תכנים, גרויים עטפו אותנו בשל הקידמה הטכנולוגית אנחנו חווים פריצת גבולות ושינויים שלא התכוננו לקראתם. האומנות מטבעה משקפת את פני החברה. הפסטיבל נותן בטוי לתקופה בה אנו נמצאים.

לסיכום

נהניתי מכל רגע ומהאתגר המחשבתי שהציב לי. מופע שמרגע שהתחברתי אליו הרגשתי חלק מהספורים שספר. גם היחיד וגם החברה  מתערטלים ונחשפים  על החוזקות והחולשות שלהם, מופע מיוחד ומעניין .

קונספט: אבי קייזר וסרגיו אנטונינו

עיצוב פס קול: תומר אברהם

רקדנים ייוצרים:

 מרים אנגל

סרגיו אנטונינו

הילה כהן

אבי קייזר

אוצר האמנות: דורון פולק

הפסטיבל מתקיים  בתאריכים:  7.11/17- 23.10

המלצתי תצביעו ברגליים

שלכם ובשבילכם,

נירה פרי

בלוגרית בסלונה , מאמנת המתמחה באימון נשים