נגיד… שהנגיד לא גנב.
ונגיד…. שאין לנו כוח לפרק ב' עם אותו אחד.
ונגיד….שהמצב הכלכלי מצדיק רענון.
ונגיד…שמדינה בלי נגיד ובלי שר חוץ זה לא משהו…
ונגיד, שנמאס לנו ממשחקי כוח…
קראתי על פרופסור פרנקל. הרוב דברים טובים. אין ספק שהאיש עשה דבר או שניים בחייו שיש להתגאות בהם. הוא לא הבעיה. אני גם מאמינה לו שהוא בתמימות נקלע לסיטואציה המביכה אי שם בדיוטי פרי של הונג קונג. באמת מאמינה. זה יכול לקרות לכל אחד. לא?!
אבל יש משהו שאנחנו מפספסים. את הקול השקט של האישה שהיתה שם כל הזמן, עובדת בחריצות, לומדת, מקשיבה לכלכלה העולמית ומגינה על גוריה, תושבי המדינה. אותה אחת, שבצניעות שרתה את בנק ישראל, בנאמנות, שניים וחצי עשורים. דר קרנית פלוג.
דר' פלוג היקרה, מנהיג היה מבין שהדבר הנכון לעשות אחרי כזה משבר הוא להמעיט בדעזועים. מנהיג היה מבין שלקדם מִשהו מתוך המערכת הוא מסר נכון לעובדים, שמורגלים ב"הצנחה" של כוכבים.
אבל, דר' פלוג היקרה, לא מנהיג קיבל את ההחלטה, כי אם אדם שנבחר על ידי עמו, כי לא היתה להם בחירה טובה יותר.
אז, נגיד, שעשית עבודה מצויינת. נגיד שהיית המועמדת הראויה, בלי קשר לפרשת פרנקל.
נגיד, שאת ראויה לתודה על שנותייך.
נגיד שהגבת באצילות.
נגיד עוד, שאנחנו מקווים שההנהגה לא תשבור את רוחך, כמו את רוחינו.
נגיד עוד, שאנחנו מקווים שבקרוב, יהיה מנהיג בישראל.
את יודעת מה?! מנהיגה.
נגיד.
