עתידן של עשרות אלפי משפחות בסכנה!!
הבשורה הרעידה את הדרום. גל הפיטורים שהחל לאחרונה נראה יותר ויותר כמו גל צונאמי המאיים על קיומן ועתידן של משפחות רבות ומאיים לשטוף מעלינו את עתידנו שעד אתמול נראה די שגרתי ובטוח.
הדים רבים נשמעים ברחבי העיר, סרטונים והודעות שנשלחים מעובד לעובד הופכים את השמועה למציאות ,מכתב ועוד מכתב ,והנה עוד משפחה כבר לא תשרוד את החודש.
בשבילנו תושבי הדרום, המפוטרים הם חברים שלנו, האחים שלנו , השכנים שלנו ,פה, כולנו עובדי כי"ל.
בחרתי לשמוע דווקא את הצד הנשי של הסיפור ערכתי סדרת ראיונות עם נשות העובדים על מנת לשמוע את שעל ליבן בימים מטורפים אלה.
רויטל 43, נשואה לאלי ,המפעל בו עובד בעלה יצא השבוע ,יחד עם שאר העובדים ,לשביתה במחאה על הפיטורים.
" האמת שאני ממש מפחדת, לפי מה ששמעתי השביתה עלולה להימשך כחודשיים והמצב גם ככה לחוץ , חודשיים ללא משכורת יכולים להשפיע מאוד על המצב הכלכלי שלנו ולגרום נזק לטווח הארוך."
וזה ברור, מספיק חודשיים למשפחה שבה המשכורת העיקרית לא נכנסת לבנק כמידי חודש כדי שזה יגרור אחריו חובות גבוהים יותר והחזרי משכנתה.
טל 29 נשואה לאבישי בן 32 גם הוא עובד בכי"ל.
" ברור שזה ישפיע. קשה כבר היום עם שתי משכורות אז על אחת כמה וכמה עם משכורת אחת, יש לנו התחייבויות לשנים ארוכות ואנחנו זוג צעיר עם שני ילדים"
שלי 22 , בת זוג של עופר שיצא בימים אלה לשביתה:
" לעזוב את העיר זו לא אופציה כרגע, עקב המצב השינוי שחל על המשפחה הוא גם כלכלי וגם נפשי, כרגע חוסכים כמה שיותר ומצמצמים בהוצאות, החשש לגבי העתיד הוא גדול."
תגובתה של חגית העובדת אף היא בכי"ל , אם לשלוש בנות, הייתה מטלטלת ביותר.
"דווקא עכשיו כשקנינו בית חדש בדימונה, אנחנו מאוד מבולבלים, הקטע היותר קשה הוא שגם אני עובדת בכי"ל."
שיהיה ברור, מדובר בעבודה פיזית קשה ביותר, עבודה במשמרות כשהתנאים הופכים לבלתי נסבלים יותר ויותר עבור העובדים עם השנים והשכר לא תמיד עומד בצידה של העבודה הקשה אנחנו הנשים לא פעם ויתרנו על שבת לצידו של הבעל בזמן שהוא עבד במפעל אשר מקיים את הבעלים שלו שמתפרנסים בסכומים כמעט בלתי נתפסים.
אנחנו הנשים נצא לא פעם לערוך את הקניות לבדנו, נישן לבד כשהבעל עובד משמרת לילה, נתמודד עם החיים ,כי ככה הורגלנו אנחנו נשות עובדי כי"ל , עם הזמן הפכנו לגוש אחד, הכוח הנשי שעומד מאחורי הגברים שלנו.
הגיע הזמן שגם קולנו יישמע! אנחנו לא מוותרות על הבית שלנו לא מוותרות על העתיד שלנו ובטח לא עתיד ילדנו.
הדרום הוא שלנו!! של משפחות כי"ל ,אנחנו הפרחנו את הדרום ובעיקר את הנגב, אנחנו בנינו אותו ואנחנו רוצים להמשיך ולגור פה בביטחון, ביטחון שווה עבודה!!
קולות של עזיבת הנגב גם הם מתחילים להישמע, כי אם אין פה עבודה קבועה ,אז אין בשביל מה להישאר, לא נוכל לשלם עבור הבתים שרכשנו, לא נוכל לשם עבור ההשכלה של ילדנו והתוצאה הבלתי נמנעת תהא ,שתושבים יתחילו לעזוב את העיר לאט לאט ואז הנגב יחזור להיות עוד שממה במדבר הצהוב הזה.
אנחנו רוצות ביטחון, עתיד לנו ולילדינו, חלקנו רק עכשיו רכשנו בתים ,חלקינו נישאנו זה עתה, רבים מאיתנו רק עכשיו מתחילים לחיות … ודווקא עכשיו הקרקע רועדת מתחת לרגלינו
זוהי נבואתן של נשות עובדי כי"ל: אין כי"ל אין נגב!!
הבהרה: פוסט זה אינו פוליטי ולא נועד להסית.
תמונה – morguefile
