הזמנתי אותו אליי הביתה. זה דייט השלישי או הרביעי, מי סופר, והגיע הזמן לבחון את "החיבור" שלנו מעבר להיכרות הבאנלית והשטחית על כוס קפה באיזה בית קפה שוכנתי.
אני מתרגשת. נכנסת להתקלח, בודקת שהכול במקום, מתיפייפת.
דפיקה בדלת זורקת אותי מן המחשבות על מה ואיך? אל הכאן ועכשיו, ומודיעה לי שהגיעה שעת הש'.
אני פותחת את הדלת. הוא עומד שם, בקבוק יין בידו וחצי חיוך של כאילו נונשאלנט. אני מזמינה אותו להיכנס. הוא נותן לי את הבקבוק כדי שאכניס אותו בינתיים למקרר. "בא לך קפה?" – אני שואלת בדרכי אל המטבח, "קניתי גם עוגת הבית". "מתאים" – הוא אומר ומתיישב אל הספה בעודי במטבח, לוחצת על כפתור ההרתחה של ה"תמי 4" כשהראש מוצף מחשבות.
מגיעה לסלון עם שתי כוסות הקפה, מדליקה את הטלוויזיה ומזפזפת לערוץ המוסיקה בהתאמה אישית. בוחרת מוסיקה שקטה בווליום נמוך, ככה בשביל האווירה, וחוזרת למטבח להביא את צלחות העוגה. אנחנו יושבים על הספה, שותים קפה ומדברים, מצחקקים השד יודע על מה. פתאום הוא מסתכל עליי במבט מלא תשוקה. אנחנו מתנשקים, מתחממים, ותוך דקות הגוף דרוך ובוער מציפייה. כמה שאני אוהבת את התרגשות הזו של החדש והלא מוכר. שנינו מפסיקים לרגע, מסדירים נשימה, ובמבט אחד מגיעים להסכמה בלי מלים שהתחנה הבאה היא החדר שלי. "יש לך פותחן וכוסות יין?" – הוא שואל, "כן" – אני עונה מחויכת ומתדרכת אותו איפה בדיוק. לי יש תכנונים אחרים, מה לעשות? התשוקה והרצון עדיין לא כילו את הרומנטיקה.
(קרדיט: flickr)
בעוד הוא עוסק לו ביין, אני נכנסת אל החדר שלי ומדליקה נרות אווירה. "איזה 'אולד סקול'", אני חושבת לעצמי. פדיחה קצת, אבל למי אכפת. תוך כמה דקות הוא נכנס לחדר ואני מריצה בראש האם לבשתי את החזיה והתחתונים הסקסיים שלי. הוא מגיש לי את כוס היין, אנחנו משיקים לחיים מחויכים, לוגמים, והוא נושק לי נשיקה רכה על השפתיים. אנחנו מדברים עוד קצת, הוא סוקר את החדר שלי ופוסק בצחקוק מתוק: "זה ממש חדר של בנות". מכאן הכול יתערפל באופוריה השמורה לאינטימיות. יהיה עדין, אך לא עדין מידי. ותהיה תשוקה וגם ניצוצות אהבה ראשונית, וננסה ללמוד את הקצב האחד של השנייה ולהתאים שני גופים. ובעיקר יהיו גבר ואישה שהכירו לא מזמן ומחפשים לגלות, למלא ולהבעיר.
תקראו לי נאיבית ושמאלצית, השתמשו בכל המלים שבעולם. אחרי לא מעט דייטים, קשרים לא ארוכים ומעט התנסויות, אני רוצה. ממש רוצה. רוצה כמו שלא רציתי אף פעם. ולא רק את הסקס או האינטימיות, רוצה את כל החבילה. את ההבנה, ההכלה, הניצוץ, הפינוק, ההודעות כך סתם באמצע היום, הדאגה ההדדית. את הכול. כן, גם את המורדות, המועקה, העייפות והשתיקות.
(קרדיט: flickr)
ומן העבר השני, נדמה שאין אם מי לדבר. פתאום, בחודשים האחרונים, כל הגברים באתרי ההיכרויות נופלים לתוך הקלישאות והבדיחות הכי גרועות ששמעתי. ואולי זאת אני? אולי אני ברננית? לא משחררת? מקובעת? אולי, מי יודע. אבל אני רוצה. ממש רוצה. בסך הכול אני צריכה אחד, יחיד ומיוחד לי. בא לך להגיע כבר?
