מזונות הינם סכום ו/או תשלום כספי קבוע או זמני, אשר ניתן או משולם על ידי בני זוג אשר אינם חיים במשותף ואשר יש להם ילדים משותפים, או לחילופין, כאשר מדובר בבני זוג אשר נמצאים בהליכי פרידה ו/או גירושין. מזונות אלו נפסקים מכוח הדין ההלכתי–דתי אשר חל על בני הזוג, וכן מזונות הם תגמולים אשר קיימים עד ימינו, בהתאמות למשפט הכללי, בשמירה על תכליתם של אלו.
במאמר זה נסקור: מהם מזונות בכללותם, מהם מזונות ילדים, מהם מזונות אישה ומהם מזונות "מעוכבת". כל זאת, נכתוב לידיעתכן/ם, ונוחיותכן/ם, הגולשות והגולשים:
בפתח הדברים נעיר ונדגיש כי מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין לענייני משפחה.
מהם מזונות?
מזונות על פי ההלכה, הינם תגמולים המשולמים על ידי האב, שהוא המפרנס העיקרי, זאת לשם סיוע כלכלי בילדיו ובאשתו. מזונות ילדים שונים ממזונות אישה, הן בדבר חיובם, והן בתקופה שבה משולמים ועל כך נפרט בהמשך. חשוב לציין כי כיום ישנו שינוי הנוגע לחבותו הבלעדית של האב במתן מזונות. אט אט מטילה הפסיקה על נשים מזונות, זאת כאשר ילדיה של אישה אינם גרים עמה (דבר חריג בתרבות הישראלית ובחברה בכלל), וכן כאשר זו המפרנסת העיקרית והמשמעותית.
מזונות ילדים – להלכה ולמעשה:
בעת פרידה או גירושין של בני זוג, ושינוי אורח חייהם של הילדים המשותפים, יש צורך בהסדרת מגוריהם ובחירת הורה משמורן, שהוא ההורה האחראי באופן שוטף על טיפול בילדים. במקרה זה, ההורה שאינו משמורן, יעביר תשלום דמי מזונות לאותם ילדים, במטרה לסייע בגידולם.
ככלל, ובהתאם לחזקת הגיל הרך, ילדים עד גיל 6 יעברו למשמורת בלעדית אצל אמם, אם כי ניתן לראות שהפסיקה מרחיבה שבשנים ההן האם תיתפס לכאורה כהורה משמורנית עדיפה. לאחר גיל 6, לכאורה הילדים יכולים להישאר אצל אמם, או לעבור לאביהם, או לעבור למתכונת של משמורת משותפת. במקרה האחרון, ולאור פסיקה תקדימית מהשנה האחרונה, תשלום המזונות לא יהיה הנטל של האב לבדו, אלא ייערך איזון במתן המזונות, אשר יוטל גם על האם, זאת במידה ושניהם משתכרים בצורה פחות או יותר שווה, וכן במידה ומדובר בילדים בגילאים 15–6, אשר נמצאים במשמורת משותפת. בדבר חובת המזונות, ישנו שוני התלוי בגילאי הילדים, כדלקמן:
גילאי 6–0: "קטני קטנים" – כאמור, בגילאים הללו, הילדים נמצאים אצל האם. אז, חובת המזונות מוחלטת ומוטלת על האב.
גילאי 15–6: הדבר מתחלק לדין חובה מוחלט על מזונות, בכל הנוגע להתפתחות תקינה של הילדים, ועל דין צדקה, הנוגע להוצאות נוספות, כמו מותרות, ואז הדבר תלוי במצבם הכלכלי של ההורים, בשכר העבודה שלהם וכן באורח החיים שאליו רגילים הילדים.
גילאי 18–15: על פי ההלכה, אין חובה למתן מזונות בגילאים הללו. בישראל קיימת חובת מזונות, אם כי היא מופחתת כמעט בשליש.
מזונות אישה:
בעת הליך גירושין של בני זוג ועל פי הדין הדתי, גבר יכול להיות חייב במזונות אישה, וזאת בתקופת ההליך ולפני מתן הגט. אז, האישה עדיין תוגדר כאשתו של הגבר, והוא, על פי ההלכה, מחויב לכלכלת האישה. כיום, מזונות אישה יינתנו רק כאשר לאישה יש תלות כלכלית בגבר. לכן, מטרת המזונות הללו היא להכינה לחיים שלאחר הפרידה, לשיקומה ולסיוע בתחילת החיים העצמאיים. גם במשפט האזרחי (כלומר, בבית המשפט לענייני משפחה), אימצו את העיקרון, למקרים של תלות כלכלית של אישה. אלו יקראו מזונות אזרחיים או מזונות משקמים, זאת בהתאם לתכליתם.
מזונות מעוכבת:
במקרים של סרבנות גט, כלומר, סיטואציות שבהן בעל מסרב להעניק לאשתו גט ובכך כובל אותה לנישואין אתו, מוקנית לבית הדין הרבני, הסמכות להטיל הגבלות, במטרה להוביל למתן הגט, כגון: שלילת רישיון, קנס כספי, ואף לעיתים כליאה מאחורי סורג ובריח. בין היתר, ניתן לקבוע "מזונות מעוכבת". אלו מזונות המוענקים בכל תקופת הסירוב, במטרה להבטיח את קיום האישה, אם כי תכלית נוספת היא כמעין הטלת קנס על הגבר הסרבן, במטרה לגרום לו להעניק את הגט המיוחל.
לסיכום:
מזונות הם תחום סבוך, העוסק הן בדין האישי והן בדיני המשפחה. יש לציין כי ברוב הפעמים, המזונות יהוו הליך נגזרת להליך מרכזי, בדרך כלל סיום קשר זוגי וגירושין, דבר אשר כשלעצמו מצריך הכרה ובקיאות משמעותית. אי לכל אלה, ובמטרה להגיע להחלטה שקולה, יש להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה, אשר יוכל לסייע הן בהתייעצות לפני ההליך והן בניהולו בערכאות המשפטיות.