זה לא סוד שאני מתה על אוכל. כלך כך מתה שאני אשכרה יכולה למות פיזית מהדבר האלוהי הזה. היי, אני לאה שמש ואני אכלנית כפייתית. (זה בדיוק הזמן לומר: "אוהבים אותך לאה").
מכירים את המושג "אכילה רגשית"? נו, זה שאתם אוכלים הרבה ומכל הבא ליד כשאתם שמחים, עצובים, עצבניים או שסתם המצאתם רגש חדש רק בשביל לדחוף קרמבו בשלמותו לפה?
אלה שלא חוו אף פעם אכילה שכזו לא מאמינים במינוח הזה. הם גם אלה שטוענים שזו סתם המצאה של אנשים שאוהבים לאכול.
אז, לא רק שזה קיים באמת. זה גם יכול להביא אותך למצב שבו מגדירים אותך עם הפרעת אכילה. אז עכשיו אני לא רק מופרעת באופי, אלא גם, מופרעת באכילה.
כן כן, תרימו את הלסת! יש הפרעת אכילה גם ל"שמנים". כשאני מספרת את זה לחברות אני מגדירה את זה "הפרעת אכילה הפוכה" זה לא שבא לי להשמין בקצב מסחרר, אבל, אני גם לא חיה כדי להכנס לג'ינס של ניו בורן.
יש מישהו שעדיין מתנגד למונחים הקשים האלה? שירים יד. מזל שאני מול מסך ולא רואה אתכם.
כי אם הייתם מרימים יד מולי או מגחכים רוב הסיכויים שהייתי נעלבת והולכת לדפוק במבה נוגט עכשיו.
צילום עצמי – תדמיינו גם שווארמה עם מלא טחינה וחמוצים בצד וגם גלידה פיצוץ ממקדונלס. אה, וגם עוגת גבינה עם פירורים. וואי איך בא לי עכשיו.
במהלך חיי כשפיתחתי לתפארת את ההפרעה הדבר שהיה לי הכי קשה הוא ההסתכלות על עצמי במראה. לא אהבתי בכלל את מה שאני רואה והייתי בוכה לילות על גבי לילות על גבי ימים.
ואז יש את הצדיקים האלה, שנכנסים לך לתוך הצלחת, ולא מבינים איך לעזאזל אני אוכלת את הקינוח עוד לפני העיקרית כשאני בכלל אוכלת אותם יחד. הם לא ידעו שהעובדה שהם מעירים לי וטוענים שיש לי "פנים יפות" רק תרזי קצת ותפסיקי לאכול הרבה שטויות, גרמה לי לאכול יותר ובאטרף. בכיתי גם בכל פעם בתא מדידה בחנות על עוד מידה שעליתי.
תארו לכם אישה ששונאת שופינג. חשבתם שלא קיים? מודה אני!
בדיוק בזמן שבו עשיתי שינוי תודעתי בכדי להבין שאני יפה לא משנה מה, הגיעה השיחה הזו מקופת חולים. "לאה שלום, רופאת המשפחה שלך רוצה לראות אותך בדחיפות."
כמובן, שהשאירו אותי הלומה ומודאגת מכיוון שאסור למסור מידע בטלפון. כמויות האוכל שנכנסו לקיבה המיוחדת שלי, היו בשיאן. יושבת מול הרופאה עם דמעות בעיניים ושואלת אותה, מה לעזאזל קרה?
היא מסתכלת עליי ובאנרגיה החיובית שלה אומרת לי ברוגע "מתוקה שלי, הגיע הזמן להפסיק לאכול". השמיים קרסו עליי ואז נפלתי איתם יחד לחור שנפער באדמה.
לקח לי דקה להתאפס על עצמי והיא ממשיכה בשלה. "הכולסטרול שלך לא תקין בכלל. הגעת למצב שאת בסיכון לאירוע מוחי. והסוכר מראה סימנים של התפתחות אפשרית של סכרת"
כמובן שקיבלתי כדורים והנחייה ללכת לדיאטנית.
למזלי, אחת ממורות בית ספר, היא דיאטנית קלינית. היא הרגיעה אותי ואת הדמעות שלא הפסיקו לזלוג על פרצופי העגול. הראתה לי כמה החיים יפים עם תפריט מסודר וכמה אופציות יש לי לאכול. שלחה לי מתכונים ורשימת קניות. הייתה איתי בקשר יום יומי בשבוע הראשון ועכשיו שולחת לי משפטי מוטיביציה שמרימים אותי אל על. זכיתי! גם בכולסטרול וגם באולי סכרת הזו והכי, בשני המדהימה.
היום, כמעט 3 חודשים אחרי, ממש לפני הבדיקות החוזרות אני כבר פחות או יותר מאוזנת מבחינת התפריט. מה לעשות? יש אתגרים. נחשו מה? גם אותם אני מנצחת.
וכל מי שאומר לי שרזיתי יפה – תודה! תפרגנו לי. מגיע לי אחרי כל כך הרבה שנים שהורדתם לי את הביטחון לכלום ושום דבר.