משנכנס אדר מרבין בשמחה… זה משפט שמזוהה איתי כל כך, מעבר לעובדה שאכן נולדתי בחודש אדר, אני בנאדם שמח ביסודי, מאוד אוהבת ליהנות ולצחוק, אני לא מאלה שצריכים כל מיני דברים כדי להשתחרר, אני תמיד בהיי גם ככה… מסתבר ששמחה זאת מצווה, כנראה שמילדות הפנמתי, כי אצלי זה דרך חיים!!
ומה יותר מזוהה עם שמחה וחודש אדר מאשר חג פורים… חג פורים תמיד היה החג האהוב עליי מכל החגים, אני זוכרת את עצמי בתור ילדה, כל השנה מחכה כבר לפורים, מתכננת למה אתחפש הפעם (בתקווה שלא ירד גשם…) ומקווה תמיד ששוב יום ההולדת שלי ייצא בחג פורים בדיוק, כי אז החגיגה כפולה כמובן…
במיוחד זכורה לי שנה אחת, (כי תמיד נחרטים לנו גם הדברים הפחות נעימים…) כשהייתי בת שמונה או עשר בערך, אני זוכרת ממש תמונה בראש; חג פורים, בוקר, אני עומדת ליד החלון הגדול במרפסת הבית, עם פיג'מה, חולה… בחוץ מוזיקה וצהלות הילדים המחופשים, חג פורים הגיע, החג שלי… ואני בבית חולה, מבואסת, לא יכולה להתחפש ולא יכולה לצאת ולשמוח עם החברים והחברות. אך כבר אז, גם בתור ילדה, ידעתי למצוא את הכוח לשמוח, כל כך אהבתי את החג הזה, וגם… מוכרחים להיות שמח!!!
כשהייתי קטנה, אמא שלי האמנית היצירתית והמוכשרת, הייתה מכינה לאחי ולי את כל התחפושות לבד, היא הייתה ממחזרת כל מני דברים מהבית, ביצירתיות שלה, ומכינה תחפושות מדהימות, לעיתים היא גם מחזרה את אותו הפריט שלוש שנים ברצף!! היום לא הייתי נותנת לדבר כזה לקרות…
היא ידעה לקחת כל דבר וליצור ממנו משהו מועיל, משמשייה לים היא הכינה לי חצאית מקסי (שהייתה כל כך ארוכה עליי, שכל הפרנזים שלה הלבנים נהיו ישר שחורים כי הם ניקו את כל המדרכות בדרך…), מחומר מיוחד מוקצף (טוב בכל זאת היא למדה עיצוב פנים בטכניון…) היא הכינה לי ולחברה כובע מיוחד לתחפושת של מלך ומלכה של שחמט, לכל תחפושת ידעה להכין לי כובע וסינר, או מפית תואמים…והכל לבד!!
אותה שמשייה לים שימשה לתחפושות של צוענייה, מלכת הפרחים והולנדית, שנה אחרי שנה, כל פעם עם אביזרים אחרים כמובן…
היום כשאני רואה את התמונות האלה מאז, אני חושבת לעצמי, איך.. איך היא נתנה לי לצאת ככה מהבית!! (עם שמשייה לים??!!) אבל תודו, זה די חמוד!!!
כל השנים אחר כך, כשכבר הייתי אמא בעצמי, מצאתי את עצמי קונה תחפושות לילדות שלי בחנויות הרגילות וחושבת איך לא יצאתי יצירתית כמוה…
כמובן, שכל עוד הייתי קטנה אלו היו החוויות, לאט לאט התחלתי להתחפש בעצמי, זה כבר היה "פאדיחות" להתחפש עם משהו שאמא שלך הכינה… ובכל שנה שעברה, כך ההשקעה הלכה ופחתה, האביזרים הלכו והצטמצמו לכדי שני פסי צבע בשיער, או משקפים…
רק עכשיו, בשנים האחרונות, דווקא בתור מבוגרים, שוב כיף להתחפש, להשקיע בתחפושת, ללכת למסיבות פורים, ולעשות חיים בדיוק כמו פעם… כמו ילדים.
השנה, אני זוכה לחגוג את יום ההולדת שלי בדיוק בפורים, בשושן פורים ליתר דיוק… אז אכן השמחה גדולה ומכופלת!!
חג שמח לכולם ושנמשיך תמיד לחגוג :))
