חצי מדינה געשה אתמול סביב אירוע "משיח בכיכר", או ליתר דיוק – סביב ההפרדה בין נשים לגברים בכיכר רבין במהלך האירוע. הפעם אני חושבת שההתלהמות "שלנו", החילוניים, הייתה פרובוקציה מיותרת!
למי שפספס: "האגודה למען הגאולה האמיתית והשלמה" – אגודה ששייכת לזרם של חב"ד, ביקשה אישור לערוך אירוע שלה, מטעמה ולציבור שלה בכיכר רבין בתל אביב. העירייה הסכימה ושלושה ימים לפני האירוע הודיעה העירייה שאישור האירוע תקף רק אם האגודה (שכאמור שייכת לזרם חב"ד) תבטל את ההפרדה המתוכננת בין נשים וגברים. האגודה פנתה לבית המשפט שקבע שעל עיריית תל אביב להתיר את האירוע.
למה הפעם "הם" צודקים?
באופן כללי אני נגד הפרדות, הדרה (מכל סוג שהיא) ובטח שנגד כפייה דתית ונגד שוביניזם. אבל… ויש כאן אבל גדול!
בדיוק כמו שאני שונאת שכופים עליי להתנהג בהתאם לאמונות של אחרים, כך אני שונאת שעושים את זה כלפי הצד השני.
כיכר רבין שייכת לכולם. בתל אביב חיים וגרים גם חרדים (ושילוב הדתות והתרבויות זה אחד מהדברים שאני כל כך אוהבת בה) והחרדים – נשים וגברים – רוצים את ההפרדה הזו. זה אירוע שלהם. הם לא הדירו אף אחד ובכיכר אף הוקצע שטח מעורב, כך שכל מי שרצה להשתתף יכל לבוא. מארגני האירוע לא אסרו כניסת נשים, אלא רק חילקו את המתחם לשניים. ויותר מזה – ביטול ההפרדה היה למעשה יוצר הדרה הפוכה (מצד העירייה) של אותן נשים חרדיות שכן רצו להשתתף אבל לפי אמונתן (וזו זכותן המלאה!) לא רוצות להגיע לאירוע מעורב של גברים ונשים.
השופט קובי ורדי ניסח את זה בצורה הטובה ביותר: "אתם רוצים שנגיד: נשים לא באמת רוצות באופן חופשי את ההפרדה, אבל בכל הכבוד, זו הדת שלהם וזה הרצון שלהם. אי אפשר להיות האפוטרופוס שלהן".
ואל תתבלבלו – יש לי מיליון השגות על הדת הקיצונית, על השובינזם, ההדרות וכו'. אבל כאן, כמו שאמרתי – לא מדובר בהדרה של הציבור הרחב, אלא באירוע חד פעמי שמיועד לקהל שלהם בלבד וזה בעיניי, בדיוק הצד ההפוך של מצעד הגאווה בירושלים – אירוע חד פעמי לקהל מסוים. אנחנו מתעצבנים כשהם דורשים למנוע אותו נכון?
והנשים שהגיעו, ניסו להיכנס ונהדפו על ידי השוטרים? להבנתי הן לא ניסו להיכנס לשטח המעורב כפי שקבע בית המשפט, אלא ניסו להיכנס בכוח למתחם של הגברים? נו באמת! הרי אם זה לא היה אירוע דתי מתוקשר כל כך לא הייתן מגיעות להשתתף בו (גם לא אם בסוף האירוע היה מתקיים ללא הפרדה). אז למה? כדי להוכיח מה???
המקרה הזה צריך להוות ראי עבורנו כחברה – זו לא חוכמה לזעוק (ובצדק) בכל פעם שנעשה "לצד שלנו" עוול או כשכופים עלינו משהו. תמיד יש צד שני ובעיניי, עוול זה כשאחד הצדדים נפגע וכאן – אף אחד לא נפגע ולכן אני דווקא שמחה על החלטת בית המשפט…
"משיח בכיכר" – הפעם "הם" צודקים!
פרשת ההפרדה בין נשים לגברים באירוע של חבד בכיכר רבין, צריכה לעורר אותנו ולהבין, כמו שאנחנו מצפים מהצד השני, שתמיד יש צד שני, גם אם דעותיו לא מוצאות חן בעינינו…
