משחקי חברה/ משחקי קופסא לילדים.
בהרבה משחקים לילדים שאני מוצאת בחנויות יש אלמנט מרכזי של תחרות. אם נשים לב לזה, המשחק מתוכנן כך שעל ההתחלה ניכנס למצב אוטומטי של התמודדות ותחרות מול השחקן שאיתו אנו משחקים. במילים אחרות הוא הופך להיות יריב שלנו אם נרצה או לא. המשחקים האלו, לפי איך שהם מתוכננים, הם מכריחים אותנו בעצם להיכנס למסלול שהתוצאה שלו היא אחת- שנהיה בסופו בעמדה של מנצח או מפסיד.
התהליך הזה, אני חושבת לעצמי, מצמצם את יכולת הדמיון שלנו ושל הילדים שלנו להתעורר ולקחת חלק במשחק. אני מדברת על יכולת ההמצאה, גמישות, אפילו הומור וצחוק נדחקים הצידה ויש להם פחות מקום, יש תהליך כניסה לתפקיד של שני מתמודדים שצריכים לפעול קווי משחק מאוד מסויימים והרעיון של המשחק הוא ללכת בעקבותיהם.
יכול להתעורר בנו משפט פנימי שילווה אותנו מתחילת המשחק והוא" אני רוצה להצליח ". ומשפט נוסף "מי שמולי כדאי לי שהוא לא יצליח".יש כמובן הבדל כשילד בן 3 משחק, ויש הבדל שילד בן 6 או 8 משחק, אך לפי מה שהבחנתי בגילאים הגדולים יותר מפותח העניין והרצון והמודעות "לרצות לנצח" אבל זה הכל שאלה כמה הילד מאומן במשחקים אלו ואיזה עידוד הוא מקבל מהסביבה בתהליך הזה של "לנצח". יצא לי גם לראות ילדים בני 4 שמתחילים משחק ואחרי כמה דקות שברור להם שהם לא " ינצחו" או שצריך להתאמץ בשביל הניצחון והם מרגישים שהם לא בכיוון של ל"הצליח" הם יעזבו את המשחק.
זכור לי דרך אגב, שהייתה לי חברת ילדות, שבהרבה משחקי קלפים איתה, הייתי מפסידה בכוונה, כי בדרך כלל הייתי יותר מנצחת ולא רציתי לבאס אותה או לא רציתי שתמיד זה ייגמר אותו הדבר.
אם נעצור רגע קטן ונתבונן לעומק של הדברים נוכל לראות אלמנטים נוספים שנכנסים לדרך זו של משחק, למשל מתח, יכול להיות שהגוף שלנו במצב מתוח ולא נינוח, עסוקים ומוטרדים איך אנחנו משיגים את המטרה שלנו ויוצאים בסדר מול כולם. בשיחה עם חברה מחו"ל כל שנה שהייתה מגיעה תקופת חג הכריסמס והיו פרסומות ברדיו באותה תקופה על קניית משחק מונופל כמשחק למשפחה היא הייתה ממש נכנסת לחרדה בתור ילדה ופורצת בבכי מהמשחק שהיו משחקים אותו כל המשפחה שעות על גבי שעות.
עכשיו נלך צעד אחד קדימה ונסתכל על התמונה הגדולה איזה מציאות בעצם אנחנו יוצרים שאנחנו מביאים את התחרויות למשחקים. כדור הארץ זקוק לאנשים שיחברו יחד יעבדו ויצרו יחד. מגיל קטן אנחנו ההורים אחראים ליצור את תהליך הלמידה הזה של הקשבה לאחר, לרעיונות האחר, איך אני מוותר על מה שאני "רוצה" או לרגע דוחה את מה שמאוד "בא לי לעשות" כדי שנוכל לעשות משהו ביחד עם מישהו.
אפשר לעשות דברים גדולים, שאנחנו מתחברים ביחד, חושבים יחד, נותנים לרצונות הטובים בנו לפרוץ.שיפור איכות החיים, התקשורת, עזרה לזולת, איכות הסביבה.
אם נסתכל עם העולם של היום, זהו עולם עם קו טכנלוגי. זמן צפייה ארוך מול מסכים והצטמצות של הזמן שכישורים אלו של דיבור הקשבה יתפתחו. אם ילד צופה מול מסך, צופה בתוכנית שהוא אוהב, משחק משחק מחשב, הוא לא צריך להתאמץ אם תחשבו על זה. הוא המנהל, אין מישהו מהצד השני שהוא צריך לשוחח אותנו, הוא מחליט על הקצב ההתנהלות ואם משעמם לו הוא לוחץ על הכפתור ומפסיק.
פעם אחת בחוג ללימוד תיאטרון באנגלית שהילדים שלי משתתפים בו, המורה שיחק שבו ילד יכול ל"היפסל" אם מישהו היה זריז ממנו בלהגיד מילה מסויימת ואז הוא היה צריך לשבת על הריצפה. אז כשהתחיל המשחק ילד אחד התיישב והילד השני שהיה יותר מהיר התחיל לצחוק עליו , והצביע עליו עם האצבע, ממש שמחה לאיד. הילד שהתיישב שבמקרה זה הילד שלי, התחיל לבכות. אבא שלו היה ליד ניגש לדבר איתו ולראות מה קורהוהוא הסביר למורה שאצלנו בבית אנחנו לא מעודדים משחקים עם תחרויות זו הסיבה שהילד מרגיש לא נוח. (הילד ש"ניצח" דרך אגב היה אצלנו כמה פעמים בבית והוא סוג של מכר) אפשר לראות שממש בקלות איך המשחק התחרותי משכיח שיש לידו חבר והוא מרוכז כרגע מאוד בניצחון שלו, במה שהוא השיג ואין רגישות לאיך הילד השני מרגיש.
המורה לאנגלית אמר שזה מאוד חשוב להכניס תחרות למשחקים!! כי זה מכין אותם לחיים האמיתיים…! וזהו אימון לחיים. הוא היה ממש בטוח בדעתו והאמין בכל ליבו, ואני יכולה להבין אותו כי אנחנו גדלנו ככה כי בחיים יש תחרות והתחרות מכינה את הילדים לחיים האמיתים!!
בעלי ענה לו שבחיים האמיתיים אין תחרות. יש מצבים, יש סיטאוציות . יכול להיות שתרצה להגיש מועמדות למשרה של עבודה ומתוך 50 מועמדים לא קיבלו אותך לעבודה. האם הפסדת? האם מי שקיבל את המשרה ניצח? יכול להיות שלפי מה שמחפשים זה פשוט פחות מתאים והם העדיפו את הבן אדם עם הניסון והיכולות האלו.ממשיכים לדבר הבא, ומנסים. כמו בת זוג, האם אפשר להגיד שהפסדנו אם מישהו לא בוחר בנו? יכול להיות שזה לא נעים אבל אולי יש שם משהו לא מתאים. אנחנו יכולים בחיינו לדייק את מה שאנחנו מחפשים לנסות להבין מה טוב לנו מה פחות מתאים ולפי זה להתמקם ולמצוא את מקומנו בעולם. וזה בסדר.
אם נסתכל ונמודד את חיינו לפי ניצחון והפסד זה לא נשמע כיף כל כך, זה מביא המון תסכול. לחיות מ"כשלון" להצלחה, לכישלון והצלחה. אני לא יודעת אם הייתי בוחרת להיכנס למסלול חיים כזה אם היו שואלים אותי. אנחנו פה בשביל להתנסות בשמחה, עצב כאב, לימוד, פיתוח אמון, יצירת חברויות אהבה ועוד דברים רבים. אנחנו פה ההורים בשביל לאמן את הילדים שיכולו להתמודד עם החיים ומה שהם מביאיםן ושיהיה להם חוסן נפשי ויכולת להתמודד עם מה שהחיים מביאים.
אני אנסה להביא בהמשך רעיונות ופעיליות איך להביא לילדים כלים של שיתוף פעולה, משחקים יצרתיים ואיך אפשר לצמצם את התחרויות בחיי היום יום ולהכניס אלמנטים שיביאו יותר חבירה ואיחוד במשפחה.
שיהיה שבוע טוב!
וקצת על עצמי-
אני אימא לשני ילדים קטנים שעושה חינוך בייתי.
בשנים האחרונות לקחתי הרבה קורסים והשתתפתי בסדנאות של אקדמיית הילאורה- מרכז שבו לומדים להתחבר לשדה האנרגטי שלנו
למדתי הרבה דברים חדשים ויצרתי שינוי עמוק משמח בחייי.
אני משתפת כאן תגליות שגיליתי, שינויים שעשיתי דברים שלמדתי אם מישהו מוצא שזה מהדהד בו, עושה לו חשק לדעת עוד מוזמן מוזמן לפנות!