אתמול, יום ראשון 5.1.20, נפתחה תערוכה מציוריו של משה פדר ז"ל, בעיר שלו, כפר סבא
השתתפתי בפתיחת התערוכה, והוצפתי רגשות. שמחה על עוד חלקים של פדר שזכיתי להכיר, לצד צער רב על האובדן העצום. העובדה שהתערוכה מתקיימת במקום בו ביליתי חלקים נרחבים מילדותי ובגרותי הוסיפה לסלט הרגשי הזה לא מעט.
קוראת לכם לבוא ולהתרשם מכשרונו הציורי, ולהכיר קצת יותר את האדם שמאחורי הטרגדיה של "טיל נ"ט יירט רכב ישראלי"
ביום ראשון איבדתי חבר.
אני לא בטוחה שאני אפילו קולטת שהוא לא פה יותר.
אני בטוח לא קולטת את כל המשמעויות של להבין שוב עד כמה החמאס רואה כל נסיעה שלי על הכביש, וברצותו יורה, וברצותו משאיר אותי ואת ילדיי חיים.
עם פדר התיידדתי ממש כאשר החלפתי לחודש את מזכירת המחלקה שבה הוא עבד, זה היה לפני כשמונה שנים. מהר מאוד גילינו ששנינו כפר סבאיים שורשיים ומשם השמיים היו הגבול.
רציתי לכתוב כמה מילים על פדר ז"ל, אבל אורי שמאי הבוס שלו עשה את זה טוב ממני.
משה פדר ז"ל (אלבום פרטי)
אורי הרשה לי להשתמש במילותיו, ולאפשר לכם להכיר טוב יותר את האדם שמאחורי הידיעה.
בסבב האחרון בעוטף איבדתי חבר קרוב שהוא גם שותף לכ- 16 שנות עבודה.
הוא שותף לאלפי שיחות על איטום ומכרזים.
הוא שותף למאות ישיבות עבודה.
עם השנים הוא הפך לשותף לשיחות רבות ואישיות על זוגיות משפחה וילדים.
בשנה האחרונה הצטרפו לשיחות האלה, עם חיוך ענק, גם הגאווה בנכדים.
בימי מחלקה ונופשי מפעל היינו הרבה מעבר לעובד ומעביד, היינו חברים.
בכל זאת שנינו היינו המבוגרים של המחלקה.
שיתפנו תמונות של הנכדים, שלחת לי תמונות מחו"ל ואני שלחתי לך חזרה.
התווכחנו אחד עם השני איפה יותר יפה.
הראש לא קולט והלב מסרב להאמין שאתה כבר לא איתנו.
בשיחה האחרונה שלנו כשדיברת איתי על הרצון שלך להאריך בעוד כשנה את היציאה לפנסיה הספקתי להגיד לך כמה אתה עובד מסור ושאני לא יודע מה אני אעשה בשנה הבאה בלעדיך.
הותרת במחלקה חור גדול, הצוות כולו לא קולט את גודל האסון.
עשרות לקוחות כותבים לי כמה שהיית אדם נעים הליכות מקצוען וישר.
הקבלנים שלנו מספרים שהיית סוג של אבא עבורם.
כולנו כבר מתגעגעים.
פדר, איש מיוחד היית ואיש מיוחד אזכור אותך חבר.
הדברים שילדיו כתבו בתערוכה עליו:
