מקום (עמוק) בלב- קמפינג באבירים

את סיפור המפגש עם שוקה גררתי לפוסט אחר. עכשיו נשארנו רק אני , הילדים , הלילה המנצנץ וצ'ק -אין לקמפינג באבירים 'מקום בלב' , שלא ידענו עליו כלום , למעט העובדה שבעליו , אייל חפר , איש נחמד וטוב-לב ושמהשיחה המלבבת איתו בטלפון ממצפה- רמון כבר נהייה לנו חשק , לא רק להעביר שם את הלילה ,אלא את כל השבועיים לפחות ! החלטתי להזמין אוהל מראש. וככה לפנות לנו מקום בבגאז’ ל…עוד צעצועים. אייל מפרט ֿ שאפשר להזמין כל פריט בניפרד: אוהל שק שינה , מזרן . אפשר לבוא ללא כלום או עם הציוד המלא. תבחרו. על כל פנים התשלום הבסיסי הוא בעבור לינת לילה במקום. 50 ש״ח לאדם וניפתחים שערי גן עדן .

מעולם לא נהנתי כל-כך לא- לדעת איפה אני הולכת לבלות את הלילה. בכניסה , כמה דקות למפני שמתפתלים למטה אל מבוך היער , או בשפה פחות מליצית – אל הקמפינג , עצרנו בבית המשפחה . את המקרר עמוס היוגורט עיזים וגבינות תוצרת- בית, שעמד בכניסה השארנו לסוף. אייל הפנה אותנו להמשיך למטה עם השביל. התפתלנו נרגשים . בקצה התחתון כבר ראינו שורה ארוכה של מכוניות. התחלתי לחשוש שאולי עשינו טעות ואנחנו הולכים להצטופף עם כל עם ישראל עכשיו כמו בחוף הים . עם דגל שחור. בלי מציל. ככה זה אנשי המדבר. יותר משלושה אנשים על מטר מרובע אתה כבר מפתח תחושת מחנק. אבל לא.

במורד התגלתה לעיננו עיר בדיונית – חורש אלונים אשר במרכזו נפערו פינות אוכל וישיבה . פינת מנגל. פינת מדורה. פינת שקעים לחשמל (איזו הקלה) .מקלחות . שירותים , אנשים ישובים בינות העצים, אחרים משתרכים למקלחת וממנה. שובל של שמפו פינוק יוצא מהמקלחת בנות . ושובל של הוואי מהמקלחת בנים . ככה העולם מחולק. שלושה מתלחשים סביב מדורה, גיטרה תלויה על ענף . ילד רודף אחרי ילדה, טינאייג'רז בטאבלט צמודים לשקע הטענה . אמא מניקה על המחצלת המרכזית , משפחה שמפנה את שאריות ארוחת הערב ו..חכו רגע..זה לא אמיתי… גוש ילדים צופים בסרט קולנוע שמוקרן על מסך פרוביזורי שמישהו התקין …והכל בשקט לא ברור. שלא לאמר, לחישה…

עוד אני משופדת לאדמה עם השקש״ים ביד , בוהה על המחזה המרהיב הזה עם פה פעור ועיניים קרועות לרווחה העירה אותי רחלי חפר עם חיוך יפה , עיניים מאירות ומחברת ביד : ״אתם אירוס״ ? יופי. הכנתי לכם את האוהל. בואו אחרי… אין צורך לסחוב בינתיים, אחרכך נביא ביחד את הדברים. שמטתי את כל הכבודה מהידייים . איך שזה. ככה. הלכנו אחריה . הילדים איגפו מימין ומשמאל מסמנים לעצמם את הארגז עם הארטיקים במטבח המאובזר ומקרר השתיה הצבעונית. .מישהו בדיוק סיים להכין פופקורן במיקרו (באותו המטבח ממש) סוג של שוחד לילדים שסרבו להירדם . (סמנו לכם ביומן : להכניס שקיות פופקורן למיקרו לתרמיל. ) .האוהל שלנו חיכה לנו בגומחה בינות העצים . מכותר בטבעת עצים שהפרידה אותנו באמצעות ערסל מהשכנים באוהל שממול . ומעוד רבים אחרים שהוסוו עד לעומק היער.

הילדים פתחו בדהרה לרחרח ולסמן את השטח. את מעיין מצאתי כעבור חצי שעה מפצח שקדים ירוקים מסביב למדורה ואת יהלי מחליף רשמים סביב 'מיינקראפט'- הספר (עזבו, אל תנסו להבין מה זה) עם ילד מהקצה השני של המפה. לבסוף נפלנו מוטלים אל תוך האוהל מאושרים עד עמקי נשמתינו.

להתעורר בבוקר אל תוך יער, זה לא רק מצית את הדמיון , שגם ככה בוער , אלא מחבר אותך מיידית לתחושות של המקום ולארומה שלו. בדיוק כמו שטיול צריך להיות: ״הניחוח של המקום האחר״ .

את הבוקר משכנו כבר עד הצהריים . פשוט לא רצינו ללכת משם. בדרכי , עצומת עיניים, בדרך למצוא את מרכז ההנחתה של ערכת הקפה , שמעתי פעיה, ככה גיליתי את הדיר והעיזים ואת ‘בעלהבית’ החרוץ ,אייל, שהשכים לאסוף חלב לגבינות ואת הטעם החם ומתוק והאלוהי של חלב עיזים 15 שניות לאחר שנסחט החוצה מהעטינים ..

החורש היה משובץ משפחות משפחות , צעירים, מבוגרים, שביליסטים , בודדים, חבורות ומקבצים. הגברים יצאו לצוד את החומרים לארוחת הבוקר מהכפר הסמוך פסוטה והנשים לקטו את את הילדים .אחרכך פיקניק ארוחת הבוקר מתחת לעץ שילד עדיין לא טיפס עליו . עמוד בספר. ועיון במפה לקראת המשך הדרך .

***דברים לא כדאי לשכוח כשבאים לקמפינג :צידנית . מוצרי מזון שלא מתקלקלים בדרך. ממתקים. עוגיות לקפה. קפה. צעצועים. מטענים . ספר טוב . ערכת עזרה ראשונה . טבעית -זה הכי טוב. מגבת. תיק רחצה. מצית. שקיות פופקורן. כסף קטן לארטיקים. פנס ראש. בקבוקי מים שאפשר למלא שוב. נעלי אצבע. ויומן מסע!