איך נראה בדמיונכם גן עדן?
בעיני זה לא שבעים בתולות גם לא שבעים חתיכים גבוהים יפים עם גוף משולש. בעיני רוחי גן עדן זה מקום פסטורלי בו ארגיש בכול רמ"ח אברי שלוה ושמחה מקום ממנו לא ארצה לעזוב למקום אחר.
בקיצור גוסאו.
לפני שלושים שנה במהלך טיול משפחתי הגענו לגוסאו. כפר קטן באוסטריה. בין הרי האלפים דרך שקטה ויפה הובילה אותנו לאזור כפרי. תוך כדי נהיגה איטית ספגנו את המראות של הנוף הציורי. הוצאתי את הראש מבעד לחלון כדי לספוג את האוויר המבושם בריחות החציר והעשב הטרי שזה עתה נקצר.
הכפר שכן לאורכו של נחל שמימיו המפכפכים השמיעו צליל נפלא ומרגיע. את הנחל חצו גשרי עץ קטנים והצבע הירוק שלט בכול, רק ברקע על ההרים המצופים יערות נראו פסגות סלע אפור ועליהם שלג לבן שולח זרועות כיוון העמק.
הבית אליו הגענו לפנות ערב שכן בפתחו של יער. בית קטן, עם גג רעפים ואדניות עם גרניום בכול הצבעים, כמו שאני אוהבת, כמו החלונות שהשארתי בבית. החדרים היו בעיצוב כפרי יפהפה, נקיים, מיטות עם שמיכות פוך גדולות שבא לך לשקוע בהם. למרות הקיץ, האש דלקה באח ופיזרה אווירה חמימה וביתית.
בהמלצת המארחים שלנו יצאנו למסעדה היחידה בכפר. אמרו לנו למהר כי השעה כמעט שבע ובדרך כלל סוגרים את המסעדה בשעה זו אבל לכבודנו הסכימו בעלי המסעדה לחרוג מהרגלם. פעמוני הכנסייה השמיעו את קולם לסיומו של יום ואנחנו יצאנו במהירות, מבלי לספוג את אווירת הכפר הגענו למסעדה שבה אכלנו את אחת הארוחות הטעימות ביותר בחיינו. בדרך חזרה חלפנו על פני היער וזכינו לראות מחזה שקיים רק באגדות. אלפי גחליליות האירו את חשכת היער. עמדנו כלא מאמינים למראה עינינו.
הכפר כולו היה שקט, אנשים לא נראו ברחובות, רוב הבתים היו חשוכים, הלילה ירד על הכול וגם אנחנו הלכנו לישון.
צלילים עדינים של פעמונים העירו אותנו בבוקר. היו אלה צלילי פעמונים על צווארם של הפרות שרעו מתחת לחלון. פרות יפות נקיות דשנות ליחכו את העשב שבחצר והשמיעו קולות "מווווו" של שביעות רצון.
ארוחת הבוקר הייתה נפלאה. חביתה מביצים שהטילו התרנגולות שבחצר, גבינות תוצרת בית לחמניות טריות וטעימות, חמאה וריבות מעשה ידיה של בעלת הבית שבמו ידיה קטפה את פירות היער מהסביבה. לקינוח שוקו בטעם שאף פעם לא טעמתי סמיך מתוק תרומת הפרות שבחצר.
היה שם גם אגם מוקף הרים שהשתקפו במי האגם כאילו העמידו אותם על הראש והכול עטוף בצבע זהוב של שעת השקיעה.
באמת הרגשתי כבתוך אגדה והבנתי שאגדות יכלו להיכתב רק במקומות חלומיים כאלה, מקומות בהם אנשים הולכים לישון בשמונה, מקומות בהם יש דובים ביערות וגחליליות שמאירות את חשכת היער.
בעיני זה גן עדן.
