"מפוקפק"- שרמיין פולס, ספר ראשון מתוך דואט, תרגום- דורון דנסקי, עריכה- לילך פלדמן, לבבות הוצאה לאור
"…השינה לא מגיעה.
אני חושבת על צ'רלי ועל הנער הנאה בן החמש עשרה שהיה פעם.
הוא היה אחד מהמוצלחים,
היה טוב בספורט ותלמיד מצטיין.
הוא היה אחי הגדול.
הגיבור שלי.
הייתי צעירה בשנתיים מצ'רלי ולמדתי בבית הספר היסודי כשהוא נכנס לתיכון.
הוא אסף אותי כשהפעמון צילצל בסוף היום,
סחב לי את הילקוט,
נטל ידי וליווה אותי לחוג בלט.
לא סיפרנו להורים שלי שהוא הגיע להסכם עם מיס פולה שהוא יעבוד בגינה שלה כדי שאוכל להמשיך לרקוד.
אם הם היו יודעים,
אבא שלי היה דורש שהוא יעבוד בשביל כסף כדי לקנות דברים הכרחיים.
דברים הכרחיים שהם אלכוהול וסיגריות.
צ'רלי עזר לי להתאים את נעלי הבלט שמיס פולה שלחה לי,
חיכה לי במשך כל השיעור ואז ליווה אותי הביתה והכין לי כריך.
הוא היה יכול לבלות עם החברים שלו, אבל לא, הוא דאג לי…"
כן,
מי שמכיר אותי באמת, יודע….
אהבה ואחווה בין אחים…ממיסות את ליבי.
וכאן…זו לא סתם אהבה,
זו אהבה תוך כדי הקרבה ענקית,
כמעט ביטול עצמי.
זהו סיפור על הצד האפל של החברה,
של האנשים "השקופים"…
ולנטינה היינס, סטודנטית לווטרינריה ועוזרת וטרינרית,
גרה עם אחיה, צ'רלי ,
בשכונת פשע 'הבריאה'.
הכל דל ורעוע,
רוב הבתים בשכונה נטושים,
הפחד והתשישות בחייה מתגמדים לעומת החשש לשלומו של
צ'רלי האח, הלוקה בשכלו.
לא אחראי למעשיו..
הוא מכור לאלכוהול והימורים.
למרות כל מאמציה,
צ'רלי הפסיד את כל מה שלא יהיה להם בעשורים הקרובים.
כשהנושה, גבריאל לואו,
מגיע לגבות את החוב,
כל תכנוניה משתנים מקצה לקצה.
גבריאל הוא מלך ברוני הכסף,
כריש הלוואות, "השובר".
הסיפורים עליו גורמים לדם לקפוא.
כשיש בעלי חוב שלא משלמים…
הוא משאיר שובל של גופות שבורות ובתים שרופים.
למרות שגורלם נקבע מראש,
גבריאל חס עליהם ו.."עושה עסקה" עם ולנטינה.
היא הופכת לרכושו וכתנאי אחיה לא ימות.
האם הוא היטיב עימה?!
ואולי היה עדיף להם למות?!
ולנטינה היא אישה חזקה, נאמנה,
מלאת חמלה,
אחת שגם ברגעים הקשים מסרבת להישבר,
אהבתה לאחיה מרתקת ומעוררת קנאה,
היא תמימה להפליא?
או אמיצה עד כדי טיפשות?
למרות 'נתוני הפתיחה' 'הקשוחים' שניתנו לה,
יש בה גאווה.
למרות כל היאוש יש בה תקווה…
היא מחליטה לא לוותר.
ממש מושא להשתאות ולהערצה.
גבריאל, הוא אחד ששורד, הוא קשוח ללא חת,
אבל חי ללא אהבה, יש לו אמא "שטן".
גבריאל הוא טיפוס שבזתי לו,
שלא הבנתי אותו,
לפעמים ריחמתי עליו,
או פשוט כעסתי.
ולפעמים…פשוט התאהבתי
אולי לקיתי בתסמונת שטוקהולם?!
הוא טיפוס מבולבל.
הוא מאהב מיומן,
נפשו אפלה.
בעולמו של גבריאל יש נקמה ואלימות.
עולמה של ולנטינה מלא חמלה והכלה.
ישנם פערי גילאים,
פערי מעמדות.
הוא פושע, רוצח…שובר
היא…פרעון חוב..שפחה…
הוא לא מוסרי ונאלח.
הוא אחד כזה שיעוות, יכפה
ויעקם את הטבע כרצונו…
אחד כזה….מפוקפק…
ואולי הוא בכלל…מושלם?!
מחכה בכיליון עיניים להמשך
ממליצה לקרוא
יפעת ארניה
