קוראים לי מיכל ואני שוקלת 68.5 קילו. לא, זה לא הרבה. ועל פי מדד ה-BMI זה לגמרי נחשב משקל תקין. אבל גם עם חמישה-שישה קילו פחות זה עדיין יהיה משקל תקין, ואז גם ארגיש יותר טוב עם עצמי וגם אוכל לחזור וללבוש את כל הבגדים שקטנים עליי. הבעיה היא שלבד לא הצלחתי לרדת את החמישה-שישה קילו האלה (והאמת שבעצם אני רוצה לרדת 8.5 קילו ל-60 קילו, אבל גם להתחיל עם 5 קילו יהיה הישג שאשמח בו).
ואז נפלה עליי כמו משמים ההצעה ללכת לשומרי משקל למשך 9 שבועות ולנסות להוריד בעזרת השיטה שלהם את אותם 5-6 קילו בדיוק. מעולם לא הייתי קודם לכן בשומרי משקל ומעולם לא חשבתי ללכת, על אף ששמעתי דברים טובים מכמה מחברותיי הטובות שנמנו בין לקוחותיהם. כי מה פתאום שמישהי שלא סובלת מעודף משקל תלך לשומרי משקל? זה קצת כמו התלמידים המעצבנים האלה שמקבלים 90 במבחן ובכל זאת הולכים למועד ב'.
וזה היה השיעור הראשון שלי כשהגעתי לפגישה הראשונה בחשש גדול. אף אחת לא הסתכלה עליי בעין עקומה וממילא גם לא הייתי הכי רזה שם. חבל שלא ידעתי את זה מזמן. ולכל שאלות/תהיות ה"אבל למה את צריכה?", שאני נדרשת לענות עליהן בשבוע האחרון, אני עונה שאני לא צריכה אבל אני רוצה. וגם למי שרוצה לשפר את הציון/משקל שלו בקצת מגיע להיעזר בכלים שיכולים להביא אותו לשם.
בחירתה של סופי, גרסת הבורקס
כמה שעות לפני המפגש הראשון, בסוג של "הסעודה האחרונה", קניתי לי בורקס פינוקים כפרידה מעולם החטאים הקולינריים.
זה התגלה כפעולה דרמטית מדי. הדבר השני שלמדתי בפגישה זה שאמנם בורקס לעולם לא יהיה מנת החודש המומלצת של שומרי משקל, אבל השמיים לא יפלו אם תבגדו מדי פעם בירקות עם איזה בורקס.
השיטה, בגדול, מבוססת על זה שיש לכל אחת (או אחד. בפגישה הראשונה היה גם גבר אחד. אבל לנוחיותי מעתה אעבור לדבר בלשון נקבה) תקציב נקודות יומי והיא אמורה לא לעבור אותו. איך היא מחלקת את התקציב שלה זה כבר עניינה. נכון שרצוי להרבות בחלבונים ובסיבים ולהמעיט בפחמימות ובשומנים, אבל אין מסעי הפחדות וחרמות על מזון מסוים. כל אחת יכולה לעשות את הבחירות שלה, ורצוי שהן יהיו הגיוניות.
הבחירה שלי, אגב, היא לאכול מעט שטויות (עוגות וכו'), אבל שהאוכל העיקרי שלי יהיה כזה שלא יגרום לי לרצות למות. עוף מכובס? תשכחו מזה. איך אומר הכיתוב למעלה? בלי לוותר ובלי לקטר.
מתחילים לספור
המפגש הראשון היה קצת תיאורטי מבחינתי. נשקלתי ונמדדתי (הבשורה הטובה של הערב: אני עדיין 1.68 מ' ועוד לא התחלתי להתכווץ!) וגם קיבלנו בסוף המפגש את ההסבר למצטרפות החדשות, אבל המבחן האמיתי היה יום למחרת, כשהתחלתי ליישם את השיטה.
זה לא כל כך פשוט, מתברר. ומהר מאוד גיליתי שאני צריכה לשכוח מאכילה ספונטנית אם אני באמת רוצה לעמוד בתקציב שלי. ואם ממילא צריך לרשום כל דבר שאוכלים, עדיף לעשות את זה מראש. אז ישבתי ותכננתי מה אוכל במהלך היום. בגלל שלא הבאתי איתי אוכל מהבית, נעזרתי בפרק ה"אכילה בחוץ" בחוברת הנקודות והארוחה העיקרית שלי כללה סנדוויץ' חביתה גדול שכולל גם גבינת שמנת. נכון שזה יותר מחצי מהתקציב היומי, אבל זה טעים!
בסוף, אגב, יצא שחרגתי מהתקציב היומי שלי מלמטה, שזה גם לא מומלץ, בעיקר בזכות האוכל ה"חינמי", כלומר כזה ששווה 0 נקודות. למעשה אפילו "נאלצתי" לאכול שורה של שוקולד, כדי לקרב אותי אל היעד.
גם את מבחן סוף השבוע הראשון עברתי די בקלות. ביום שישי בישלתי לי סיר של עוף ואורז מלא בחלב קוקוס, כלומר מי קוקוס מופחתי שומן, שתכולתו מספיקה לארבעה ימים של מנה עיקרית יפה, טעימה ובעיקר לא מבאסת. נראה לי שאני יכולה להמשיך לחיות ככה.
ובפעם הבאה: האם זה שאני לא מרגישה בדיאטה גם השפיע איכשהו על המשקל שלי? הישארו עמי.